מרבית הנפגעים בתקיפה האיראנית לא שהו במרחב מוגן תקני, כשמיליוני אזרחים בישראל עדיין גרים בלי ממ"ד. הגיע הזמן שהמדינה שהשקיעה מיליארדים בפיתוח אמצעי הגנה מתקדמים תקבע לעצמה יעד: ממ"ד לכל דירה בישראל
המתקפה האחרונה המחישה את כל מה שחששנו ממנו: הרוגים, נעדרים, מאות פצועים, בניינים שניזוקו קשות. כל זה כתוצאה מטילים בודדים שנחתו בלב שכונות מגורים ותיקות. מהנתונים שהתפרסמו עד כה עולה כי מי ששמע להוראות פיקוד העורף ושהה במרחב מוגן – ניצל. כך אמר גם ראש עיריית בת-ים צביקה ברוט, שהבהיר כי בבניין שבו התרחש האסון היה מקלט, ומי שהיה בו – לא נפגע או שנפצע קל.
הבעיה: ההערכה היא שכ-60% מהדירות בישראל הן חסרות ממ"ד. מדובר במיליוני אזרחים – מבוגרים, משפחות, ילדים – שאין להם לאן לרוץ כשנשמעת אזעקה. אז למה, בכל פעם, אנחנו ממשיכים לשאול את אותה שאלה – מדוע אין ממ"ד בכל דירה בישראל?
כמי שמלווה מזה שנים פרויקטים של תמ"א 38 ופינוי-בינוי, אני פוגש את המציאות הזו על בסיס יומיומי: בניינים ישנים, בני 40, 50 ואף 70 שנה, שאין בהם ממ"ד, מקלט, או אפילו חדר מדרגות בטיחותי. ולרוב, ה"פתרון" עבור אותם דיירים הוא באמת חדר המדרגות. אלא שכפי שנוכחנו לצערנו לדעת, כשמדובר בטילים איראניים מדויקים וכבדים – חדר המדרגות פשוט לא מעניק הגנה מספקת מול ההדף האדיר.
מעבר לכך, ישנם דיירים מבוגרים שאינם מסוגלים לרדת שלוש קומות בזמן אזעקה. יש משפחות עם ילדים קטנים שבזמן אמת פשוט לא מספיקות להגיע למרחב מוגן. והמציאות הקשה היא שבישראל 2025, זה הבדל בין חיים למוות.
אם לא הספיקו לנו כל קריאות ההשכמה עד היום, התקיפה האיראנית האחרונה היא תזכורת כואבת לכך שאי אפשר להמשיך לדבר על מיגון רק כשיש פגיעה. ההתחדשות העירונית חייבת להפוך מפרויקט נדל"ני לפרויקט חירום לאומי. די לבירוקרטיה. די לתירוצים.
ומה קורה בפועל? למרות היתרונות הברורים והחשובים, פרויקטים של התחדשות עירונית הכוללים בניית ממ"דים נתקלים לעיתים קרובות במכשולים תכנוניים, דרישות רגולטוריות מחמירות, או עיכובים ממושכים בוועדות התכנון והרישוי. לפי הערכות בענף, תהליך של פינוי-בינוי בישראל נמשך כיום בממוצע בין 8-10 שנים – זמן בלתי סביר כשמדובר בהצלת חיים. התוצאה: למרות הצורך הדחוף, יוזמות רבות פשוט לא מתממשות. לא ייתכן שבעלי דירות חוששים להצטרף לפרויקט כי מבחינתם הוא רק תיאורטי ולא ברור אם הוא יאושר בעוד חמש שנים או עשר.
מדינת ישראל השקיעה בעשורים האחרונים מיליארדים בפיתוח אמצעי הגנה מתקדמים – כיפת ברזל, קלע דוד, חץ. יש לנו צבא חזק, טכנולוגיה עילית ומודיעין מהטובים בעולם. אבל דווקא הפתרון הפשוט, הבסיסי, הזול יחסית – ממ"ד לכל דירה בישראל – עדיין אינו מובן מאליו.
ההמלצה שלי כעורך דין בתחום היא חד-משמעית: כל בניין ללא ממ"ד חייב להיכנס לתוכנית מיגון. אם לא בראייה כוללת של פינוי-בינוי אז לפחות בהוספת ממ"דים פרטניים בסיוע ממשלתי. המדינה חייבת להעניק תמריצים, לפשט נהלים, ולהפסיק לראות במיגון תקני "שדרוג" – אלא זכות בסיסית.
התמריצים צריכים גם כלכליים וגם תכנוניים: מסלולים מהירים להיתרי בנייה, פטור מהיטלים ומיסים, עדיפות בתכנון מתארי ועוד. במקביל, יש לקבוע יעד ממשלתי ברור: תוך עשור – אפס דירות בישראל ללא מיגון. כי בסוף, זה כבר לא רק עניין של התחדשות ונוחות. מדובר כאן על חיים ומוות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.