כתוצאה מהתאונה השכנה שברה את הקרסול. את הפיצוי תשלם חברת הסיעוד לאחר שנקבע כי המטפלת יצרה סיכון בלתי סביר כשהוציאה מים מהדירה למדרגות בזמן שניקתה אותה
בת 28 ירדה במדרגות הבניין כדי לתלות כביסה בחצר. בקומה הראשונה היא החליקה ושברה את הקרסול. בדיעבד הסתבר שמטפלת של הקשישה שגרה בקומה גרפה מים החוצה לשטח המשותף. בבית משפט השלום ברמלה התקבלה לאחרונה תביעת נזיקין שהגישה הצעירה נגד חברת הסיעוד ״א.מ. מתן״ שהעסיקה את המטפלת.
התובעת, אם חד הורית ילידת 1985, סיפרה שבאוגוסט 2014 ירדה במדרגות הבניין בו היא גרה מהקומה השנייה לקומה הראשונה, כשביד אחת אחזה במעקה וביד שנייה בסל כביסה. בנה הלך בעקבותיה.
כשהגיעה לקומה הראשונה היא החליקה על הרצפה והרגישה רטיבות. באותו זמן היא הבחינה שדלת הדירה הסמוכה פתוחה והמטפלת הסיעודית של קשישה שגרה בדירה גורפת מים מתוך הדירה לאזור המדרגות של הבניין. התובעת העידה כי הריצוף בבניין מבריק ולכן לא ניתן היה להבחין במים.
בהמשך הוזעקו למקום בני משפחתה ואמבולנס והיא פונתה לטיפול בבית החולים ברזילי שם נמצא שבר בקרסול.
התובעת טענה כי הנתבעת, חברת הסיעוד, התרשלה בכך שלא הדריכה את המטפלת ביחס לסיכונים הטמונים בגריפת מים למדרגות שנמצאות בשטח המשותף של הבניין והיה עליה להנחות אותה לגרוף מים לתוך הדירה או להזהיר את הדיירים בבניין מפני סכנת החלקה.
החברה טענה שהתביעה הייתה צריכה להיות מוגשנת נגד הקשישה, שכן המטפלת פעלה בהתאם להוראותיה.
היא הוסיפה כי אין צורך להדריך את המטפלת, והיא לא הייתה צריכה להניח במקום משולש אזהרה מפני רטיבות, מכיוון שלא מדובר במקום ציבורי. לשיטתה, התובעת היתה צריכה להבחין במים טרם האירוע, גם מכיוון שידעה שהמטפלת נוהגת לשטוף את הרצפה פעמיים בשבוע.
חרגה מגבול הגזרה
השופט דב גוטליב קבע שהמטפלת צריכה ויכולה הייתה לצפות כי מי מהדיירים שעושים שימוש בשטח המשותף עשויים להחליק ולהיפצע בעקבות המים. מהעדויות עלה שהמטפלת לא ייבשה את המים ששפכה ואף לא נשארה במקום כדי להזהיר את הדיירים, אלא שפכה מים לאזור השטח המשותף ונכנסה פנימה לתוך הדירה. בכך היא יצרה סיכון חריג ובלתי סביר בשטח המשותף.
השופט דחה את טענות הנתבעת כי האחריות מוטלת על הקשישה. הוא הבהיר כי כחברת למתן שירותי סיעוד הנתבעת אמורה להעניק לקשישים שירותי סיעוד מקצועיים הכוללים גם שטיפה וניקיון תוך שמירה והקפדה על ביטחון ובריאות הקשיש וסביבתו.
השופט הבהיר כי מדברי המטפלת ניתן ללמוד שלא עברה הדרכות לגבי שטיפת הרצפה בשטח המשותף ובכלל. בנוסף, פעילות המטפלת חרגה מגבול הגזרה של הדירה ועברה לתוך השטח המשותף.
הוא קבע שהנתבעת התרשלה במתן הדרכה נאותה לעובדת שלה ביחס לסיכונים ולנזק שפעילותה עלולה לגרום. כמו כן, הנתבעת לא פיקחה על עבודת המטפלת. בנסיבות אלה היא נושאת באחריות שילוחית לנזקי התובעת.
השופט לא הטיל על התובעת אשם תורם לאחר שהשתכנע שהיא לא יכלה להבחין במפגע מבעוד מועד.
לעניין הנזק מינה השופט מומחה מטעם בית המשפט שקבע כי נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת על שיעור 16.75% נכות.
בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעת 275,132 שקל בתוספת הוצאות של 7,612 שקל ושכ״ט עו״ד בשיעור 20% מהפיצוי.
לפסק הדין המלא בתיק 26896-07-17
- ב״כ התובעת: עו״ד יורם ורון
- ב״כ הנתבעת: עו״ד עמיחי טרוזמן
עו״ד שרון בירון מרקוביץ'
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין