המדינה האשימה שני צעירים ממוצא אתיופי בתקיפת שוטר, אך השופטת מצאה פגמים חמורים בחקירה, למשל בנוגע לזכות לקרוב משפחה בחקירה ולזכות לקבל סנגור ציבורי. השופטת: "לא נעשה כל מאמץ למלא אחר הוראות המחוקק".
השופטת אילנית אימבר מבית משפט לנוער בנצרת החליטה לבטל כתב אישום שהוגש נגד שני צעירים כבני 19 ו-16 ממוצא אתיופי, בו הואשמו בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. השופטת הגיעה למסקנה שיש לבטל את ההליך בשל "מחדלים אקוטיים" בחקירת המשטרה.
בכתב האישום תואר האירוע שהתרחש באחד הימים של יוני 2016, סמוך לשעה חצות, כאשר הנאשמים ישבו בגן ציבורי ושתו משקאות אלכוהוליים.
לפי כתב האישום, שני שוטרים ניגשו אליהם וביקשו מאחד מהם לשפוך את הכוס ממנה שתה. בתגובה, כך נטען, הנאשם הראשון זרק לעבר אחד השוטרים את הכוס, ולאחר שהשוטר הודיע לו שהוא עצור, החל להשתולל והרים אבן בניסיון לתקוף שוטר נוסף שניסה להוריד אותו אל הרצפה. בהמשך, כך לפי כתב האישום, הנאשם השני משך את אחד השוטרים בניסיון למנוע את מעצר חברו.
מרבית טענות הנאשמים התמקדו בניהול חקירת המשטרה, שנעשתה תוך הפרות של זכויות הנאשמים לנוכחות קרוב משפחה בגיר והתייעצות עם עורך דין.
מעמד טראומטי
ואכן השופטת אימבר הגיעה למסקנה שהמדינה קיפחה את זכותם של הנאשמים להליך הוגן.
כך למשל, אחד הקצינים החוקרים נימק את החלטתו שלא ליצור קשר עם הורי הנאשם בכך ש"האב לא נוכח בבית והאם מבוגרת ולדברי הקטין מנועה מלהגיע". על כך כתבה השופטת כי "שני נימוקים אלו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. או שההורים הוזמנו או שההורים כלל לא אותרו מלכתחילה".
השופטת הבהירה כי אם קצין משטרה בוחר למנוע מנאשם-קטין במעמד טראומטי זכות כה בסיסית של נוכחות של הורה או קרוב משפחה אחר, הוא חייב לנמק את החלטתו בצורה עניינית ומפורטת.
"משטרת ישראל מחויבת למלא בדווקנות אחר הוראות חוק הנוער וביתר שאת כאשר הוריו של קטין אינם נמצאים לימינו. תחושתי כי לא נעשה כל מאמץ למלא אחר הוראות המחוקק, נהפוך הוא, התרשמתי כי הטופס מולא באופן טכני ובלא כוונה להעניק למבקשים הקטינים את מלוא זכויותיהם", כתבה.
בהמשך הצביעה השופטת על פגם נוסף: החוקרים אמנם הבהירו לנאשמים שזכותם להתייעץ עם עורך דין, אך לא הדגישו את זכותם להיוועץ בסנגור ציבורי ללא תשלום. בהקשר זה השופטת מתחה ביקורת חריפה על טענת המדינה, לפיה הנאשמים אמרו שאין להם צורך בעורך דין.
השופטת ציינה כי מדובר בטענה "מקוממת שאין לה מקום בבית המשפט", והבהירה שחשוב להקפיד ולהבהיר לקטינים את זכותם לסנגור ציבורי, וכן את המשמעות של ויתור על זכות זו.
עניין נוסף היה העובדה שהמדינה לא התאמצה להודיע לנאשמים על זכותם לשימוע לפני העמדה לדין, אלא הסתפקה במכתב לכתובתם. השופטת הבהירה כי המדינה היתה צריכה לנסות להודיע להם בכל דרך אפשרית – למשל טלפונית – במיוחד כשמדובר על קטינים מהעדה האתיופית, שייתכן שהוריהם אינם דוברי עברית.
כמו כן, השופטת סברה שלא היתה הצדקה להגיש את כתב האישום יומיים לפני סוף תקופת ההתיישנות, בהתחשב בכך שהחקירה הסתיימה ימים ספורים לאחר האירוע.
בסיומה של ההחלטה השופטת הבהירה שאין צורך לדון בטענה נוספת, בדבר אכיפה מפלה כלפי יוצאי אתיופיה, ולמרות זאת הזכירה שבדו"ח הוועדה למיגור הגזענות ליוצאי אתיופיה עלה התיקים שנפתחים נגדם עולים באופן ניכר על שיעורם באוכלוסייה.
למעבר אל ההחלטה ת"פ 2648-06-17
· ב"כ המאשימה: פרקליטות מחוז צפון
· ב"כ הנאשמ 1: עו"ד אבי מוסקוביץ – סנגוריה ציבורית
· ב"כ הנאשם 2: עו"ד רימונה שלג – סנגוריה ציבורית
עו"ד אורלי קעטבי עמיר
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין