כיצד תיבחן אחריותו הפלילית של בעל האקדח, אביו של אחד המעורבים בפרשה, ששוהה בחו"ל וצפוי להיחקר באזהרה?
"אקדח שמופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה" – כך כתב המחזאי אנטון צ'כוב, בביטוי שהפך לכלל זהב בדרמה. אבל בחיים האמיתיים, אקדח פרטי לא אמור לירות אלא באימון מסודר או במקרה חירום קיצוני – בטח לא בידיהם של קטינים ובוודאי שלא כחלק ממשחק שנגמר במוות.
הירי הקטלני בנער אורי פורטל זעזע את הציבור ומעלה שאלה משפטית מורכבת הנוגעת לאחריותו של בעל האקדח, אביו של אחד הנערים המעורבים בתקרית. מבדיקות ראשוניות עולה כי הנשק מוחזק ברישיון תקף שנים רבות ואוחסן לפי הוראות החוק. אולם למרות זאת, האב שנמצא בחו"ל צפוי להיחקר באזהרה עם חזרתו לישראל. האם די באחסון תקין על פי חוק כדי לפטור מאחריות במקרה שבו קטינים הצליחו לשים את ידם על הנשק ולגרום לתוצאה טרגית כל כך?
על פי דין, בעל נשק מחויב להקפיד על שמירתו במקום מאובטח ולמנוע גישה בלתי מורשית אליו. אלא שפרשת אורי פורטל מחייבת את רשויות האכיפה ואת בית המשפט להתמודד עם שאלות נוספות על מידת האחריות, והאם היה על האב לצפות את הסיכון הפוטנציאלי ולפעול בצורה טובה יותר על מנת למנוע את גישת בנו לנשק. ברמה העקרונית, אחריות פלילית יכולה להתקיים גם במקרים שבהם בעל הנשק פעל לכאורה כדין ונעל את הנשק בכספת, אך לא נקט צעדים סבירים נוספים שנדרשו לנוכח הנסיבות.
בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הוביל מהלך של הקלה משמעותית בתנאים לקבלת רישיון נשק. המהלך כלל והפחתת רף הדרישות הרחבת מעגל הזכאים, קיצור הליכים. התוצאה: עשרות אלפי ישראלים נוספים מצוידים כעת באקדחים, לעיתים לראשונה בחייהם, ולעיתים תוך העדר רקע קודם בשימוש בנשק או הבנה מספקת של הסיכונים הטמונים בכך.
המציאות החדשה הזו הופכת את השאלות המשפטיות שעולות מהמקרה של אורי פורטל לרלוונטיות אף יותר. ככל שמספר כלי הנשק במרחב האזרחי גדל, כך גדלה גם החשיבות בהטמעת כללי זהירות קפדניים ובבחינת גבולות האחריות של בעלי נשק – לא רק כלפי עצמם, אלא גם כלפי הסביבה שבה הם חיים.
המציאות מלמדת שגם כאשר הנשק מאוחסן כדין, עדיין קיימים סיכונים משמעותיים לגניבות או אסונות טראגיים כמו זה. לכן, מעבר לדרישות החוק, ההמלצה החמה שלי לנושאי נשק היא להפקיד את האקדח בבית מסחר מורשה בכל פעם שיוצאים מהבית לשהות ממושכת, ככל שאין באפשרותם לשאת אותו על גופם. גם אם החוק לא מחייב זאת, הפקדת הנשק במקום מוסדר היא פרוצדורה פשוטה, מהירה וזולה יחסית (כ-60 שקלים לחודש), שמפחיתה משמעותית את הסיכון ומעניקה שקט נפשי לבעל הנשק ולסביבתו.
המקרה הטראגי הזה עשוי להוביל לבחינה ציבורית ומשפטית מחודשת של גבולות האחריות של בעלי נשק בישראל, גם כאשר נשמרו הוראות החוק הפורמליות. ייתכן שהנושא ייבחן על ידי גורמי אכיפה או ערכאות שיפוטיות בעתיד, אך כבר כעת ניתן ללמוד ממנו על החשיבות שבהפעלת שיקול דעת זהיר והקפדה על אמצעי זהירות נוספים. המציאות, כפי שהתבררה במקרה הזה, מלמדת שגם התנהלות "על פי הספר" לא תמיד מספיקה, ויש מקום לעודד נורמות התנהגות אחראיות וזהירות הרבה יותר מצד מחזיקי נשק חוקיים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.