ביהמ"ש המחוזי זיכה אברך שהורשע בביצוע מעשה מגונה בקטין, לאחר שקיבל את טענת האליבי שנדחתה בבימ"ש השלום, לפיה הנאשם העביר שיעור תורה במועד ביצוע העבירה.
כתב אישום הוגש נגד אברך בגין ביצוע מעשים מגונים בקטינים בשני מועדים שונים במהלך 2009. במקרה הראשון, נטען שהנאשם שחה בבריכה לעבר קטין כבן 16, נגע בגופו וניסה להחדיר את ידיו מתחת לבגד הים שלו. רק לאחר שהקטין הדף אותו וקרא לעזרה, ברח הנאשם מהמקום.
באירוע אחר, שהתרחש כשבוע לאחר מכן, גם הוא בבריכה, נטען שהנאשם ביצע מעשה דומה בקטין כבן 13. הוא חדל ממעשיו וברח מהבריכה רק לאחר ששם לב שנערים שהבחינו בו הזעיקו את המציל.
בתשובה לכתב האישום הציג הנאשם אליבי, לפיו ביום ביצוע העבירה הראשונה כלל לא היה בארץ. לפיכך, חזרה בה הפרקליטות מאישום זה.
גם לגבי האירוע השני הציג הנאשם טענת אליבי. לטענתו, בזמן ביצוע העבירה המיוחסת לו העביר שיעור בכולל. רב הכולל אף הוזמן לעדות והציג את מערך השיעור שהכין הנאשם, הנושא את תאריך העבירה.
הנאשם טען, שאמנם הודה במשטרה בביצוע המעשה, אך האמת היא שמדובר בטעות בזיהוי. לטענתו, הוא הודה במעשים בשל הלחץ הקשה שהופעל עליו מצד החוקרים והבטחותיהם לשחררו ממעצר אם רק יודה.
גרסת הנאשם לאירוע השני לא התקבלה בידי בימ"ש השלום בירושלים, והוא הורשע על בסיס הודאתו ועדויות עדי ראיה. הוא נידון לשלושה חודשי עבודות שירות ולשישה חודשי מאסר על תנאי.
הנאשם ערער לבית המשפט המחוזי וחזר על טענת האליבי. לטענתו, מאחר שבית המשפט התרשם לחיוב מעדות הרב, היה עליו לזכותו ולא להסתמך על עדות עדי הראיה. עוד טען שביהמ"ש לא נתן דעתו לעובדה שהקטין, נפגע העבירה, כלל לא נחקר במשטרה ואף לא העיד בבית המשפט.
מנגד טענה המדינה כי אין בסיס להתערבות ערכאת הערעור בהערכת מהימנות העדים ובממצאים העובדתיים שנבחנו לעומק בידי הערכאה הקודמת.
נותר ספק
השופט יורם נועם ציין, כי בית המשפט לערעורים אכן לא נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שביהמ"ש התרשם באופן אישי מהעדים והאמין להם. עם זאת, במקרים חריגים ניתן להתערב בממצאים אלה.
נקבע, כי מקרה זה מצדיק את ההתערבות בקביעת העובדות, שכן נותר ספק האם הנאשם הוא אכן אותו אדם שראו העדים שוחה בבריכה ומבצע את המעשים המגונים. השופט הזכיר את מחיקת האישום הראשון, לאחר שעדות הראייה לפיה הנאשם הוא שביצע את שתי העבירות, נסתרה והוכח שהנאשם כלל לא היה בארץ.
השופט הוסיף, כי על מנת להוכיח שהעבירה אכן בוצעה ע"י המערער, היה על המשטרה לזמן את נפגע העבירה לחקירה ולהביאו לעדות בפני בית המשפט. השופט גם קיבל את הטענה כי לאחר שעדות רב הכולל נמצאה אמינה ולנוכח הצגת מערך השיעור, לא היה מקום לדחות את האליבי של המערער גם בנוגע לאירוע השני.
לבסוף קבע השופט, כי לא די בהודאות הנאשם במשטרה לשם הרשעתו, בהיעדר ראיות נוספות. המערער זוכה מחמת הספק. השופטים כרמי מוסק, ומשה בר-עם הצטרפו לפסק הדין.
מעבר לענישה מרתיעה המאיימת על הנאשם, ההליך הפלילי פוגע, בראש ובראשונה, בשמו הטוב של האדם. במקום בו זהות מבצע העבירה אינה ידועה או שנויה במחלוקת, הרי שמתקיים הספק הסביר. מכח ספק זה זוכה הנאשם מהאישומים החמורים שיוחסו לו - תוצאה ראויה וצודקת לטעמי.
- ב"כ הנאשם: עו"ד מ' רובינשטיין
*עו"ד חזי כהן עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין