מועמד לגירוש ניצח את משרד הפנים: "לא הוכח שגר עם ארוסתו"

המדינה רצתה לסלק מטפל סיעודי על-סמך נוהל האוסר עליו לקיים קשר זוגי עם עובדת זרה, אך השופט תהה: "איך יכול להיות שגר עם המטופל ועם זוגתו בו זמנית?"

ניצחון למטפל סיעודי מהודו על רשות האוכלוסין וההגירה: בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קבע אתמול שההחלטה לגרשו תבוטל כלא הייתה. השופט נמרוד פלקס הבהיר שהנימוק בבסיס ההחלטה - מגורים משותפים לכאורה של העובד הזר עם ארוסתו, בניגוד לנוהל הרשות - כלל לא הוכח, ואף נעדר היגיון שהרי הוא מתגורר עם המטופל הסיעודי שלו 24/7.

המערער, אזרח הודו, נכנס לישראל באפריל 2021. הוא הועסק בתחום הסיעוד עבור מטופל מסוים עד שמשפחתו החליטה להעבירו למוסד, ובשל כך עבר לעבוד אצל קשיש אחר (96). במהלך תקופת עבודתו אצל המטופל הקודם יצא המערער להודו יחד עם זוגתו, גם היא מטפלת סיעודית, והשניים התארסו. לטענתם, בדעתם להתחתן בעוד כשלוש שנים, כשישובו למדינת מוצאם.

באוגוסט אשתקד החליטה רשות האוכלוסין וההגירה לבטל את רישיון המטפל ולהורות על גירושו מישראל תוך שבועיים. נטען שבניגוד לנוהל של רשות האוכלוסין, האיש מקיים קשר זוגי עם עובדת זרה, לרבות מגורים משותפים עימה בדירה בהרצליה, והעובדה שאינם נשואים אלא רק מאורסים אינה רלוונטית.

המטפל לא השלים עם ההחלטה והגיש עליה ערר לבית הדין לעררים בירושלים, שנדחה בפברואר האחרון. בפסק הדין נכתב כי "אף אם השניים [המערער וזוגתו] לא נישאו אלא רק התארסו ועתה הם מתגוררים יחדיו תחת קורת גג אחת", הרי שהקשר ביניהם נחשב אסור בהתאם לנוהל, ולכן צדקה הרשות בהחלטתה. מכאן הערעור שהוגש לבית המשפט בחודש מרץ.

הארוסה מכחישה בתוקף

טענתו המרכזית של המטפל הייתה שהחלטת הרשות מוטעית מיסודה, שכן נאמר בה שהוא מתגורר עם זוגתו בהרצליה - שעה שבפועל, ב-13 מתוך 14 ימים הוא נמצא ברציפות עם המטופל שלו בביתו שבחולון, וביום הנותר שוהה בחדר בדירת שותפים עם עובדים זרים כמותו. מנגד טענה הרשות שפסק הדין נכון ואין להתערב בו.

אבל השופט פלקס קבע שהצדק עם המטפל. לדבריו הקביעה העובדתית בדבר המגורים המשותפים שלו ושל ארוסתו אינה נלמדת מהראיות שעמדו לנגד עיני הרשות, מה גם שלפי הדין הישראלי המונח "בן זוג", המופיע בנוהל, לא חל על כוונה עתידית להינשא מבלי שהצדדים מקיימים את עיקר המאפיינים של חיי נישואים.

בתוך כך התפלא השופט הכיצד לא הבחינה המדינה שמגוריו הלכאוריים של המערער עם זוגתו אינם מתיישבים עם שהותו הרציפה לצד המטופל שלו. "דווקא מומחיותם של המשיבה ובית הדין בסוגיות כגון דא הייתה אמורה לעורר אצלם את התהייה הכיצד זה מתגורר לכאורה העובד, אשר תפקידו לטפל באופן רציף במטופל סיעודי, במקום אחר ובעיר אחרת ממקום מגורי המטופל", כתב.

השופט העיר שהדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הכחשתה הגורפת של בת הזוג כי היא מתגוררת ביחד עם המערער. בנסיבות הללו הוא קיבל את גרסת המטפל לפיה הדברים שאמר בשימוע שנערך לו ברשות האוכלוסין - בשפה האנגלית אותה הוא דובר ברמה בסיסית בלבד, ואשר על בסיסם הוחלט לגרשו - פשוט לא הובנו כהלכה.

למעלה מן הצורך קבע השופט שגם בחירת הרשות שלא לפנות למטופל הסיעודי או לבני משפחתו לשם השלמת הבירור בנוגע למקום מגוריו, הייתה שגויה. בסופו של יום נקבע שהן החלטת הגירוש והן פסק הדין של בית הדין לעררים, שאישר אותה, יבוטלו. הרשות חויבה ב-10,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ המערערים: עו"ד ד' פודור
• ב"כ המשיבה: עו"ד ח' פרץ (פמ"י אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.