הנאשם נהג לצלם גברים נשואים מבלים עם נשים זרות במועדונים ולאחר מכן דרש מהם דמי כופר בתמורה לשתיקתו. לאחר שהורשע בעבירות סחיטה ונגזרו עליו חמש וחצי שנות מאסר הוא ערער לעליון וביקש להפחית את עונשו. העליון נענה חלקית.
על פי כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במהלך שנת 2012 פנה הנאשם לשלושה גברים נשואים, הזדהה כחוקר פרטי וסיפר שתיעד אותם במהלך בילויים במועדוני לילה עם נשים זרות.
לשאלות בתחום הפלילים:
פנו ל- עו"ד פלילי
הגברים התלוננו במשטרה כי הנאשם דרש מהם לשלם לו דמי כופר של מאות אלפי דולרים ואיים שאם לא ישלמו לו במהרה, יפרסם את המידע בקרב משפחותיהם וילדיהם.
בתיאום עם חוקרי המשטרה, יצר אחד הגברים קשר עם הנאשם על מנת "לשלם" את דמי הכופר, וכך נתפס העבריין.
במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם בשני ניסיונות סחיטה באיומים. בן דודו, שפעל עמו, הואשם והורשע במקרה השלישי, ונשלח לשנתיים מאסר בפועל.
בטיעוניה לעניין עונשו של הנאשם, ציינה המדינה כי הוא ביצע מעשי מרמה שיטתיים רבים בעבר ולא השתקם גם לאחר שריצה עונשי מאסר. מסיבה זו ביקשה המדינה לפסוק לו עונש מחמיר ולהפעיל מאסר על תנאי שהיה נגדו עקב עבירת רכוש שביצע בעבר.
הנאשם סיפר שהוא מכור לסמים והביע חרטה על מעשיו. הוא טען כי הגיע לסוף דרכו הפלילית וביקש להתחשב בנסיבות חייו הקשות.
המחוזי נענה לבקשת המדינה, הפעיל את המאסר המותנה וגזר על הנאשם חמש וחצי שנות מאסר, 28 חודשי מאסר על כל עבירת סחיטה.
בשנה שעבר הגיש הנאשם ערעור לבית המשפט העליון בו טען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר הטיל עליו עונש חמור יותר מאשר על בן דודו, שהורשע בעבירה דומה אך קיבל 24 חודשי מאסר בלבד. לשיטתו, לא היה מקום להפעיל את המאסר המותנה כיוון שההרשעה הנוכחית כלל לא הייתה על עבירות רכוש. בנוסף, הוא הביע נכונות לפצות את המתלוננים ב-50,000 שקל בתמורה להקלה בעונשו.
המדינה השיבה כי יש לקחת בחשבון את הטראומה שנגרמה לקורבנותיו של המערער, וטענה כי ההבדל בין העונשים של הנאשם ובן-דודו הוא נוכח עברו הפלילי הכבד.
עקרון השוויון
השופט יורם דנציגר דחה את טענת המערער לפיה לא התקיים התנאי להפעלת המאסר על תנאי, שכן המערער פעל במטרה לסחוט כסף, ומכאן שמעשיו כוונו להשגת "רכוש" בדרך עבריינית.
בנוסף, דחה השופט את בקשת המערער להקלה בעונשו בתמורה לפיצוי כספי, תוך כדי שציין כי לבית המשפט אסור "להתיר לעבריין לנצל את יכולותיו הכלכליות כדי להקל בעונשו".
עם זאת, השופט דנציגר הבהיר כי אחד מעקרונות המשפט הפלילי הוא "להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן".
אמנם, עקרון האחדות אינו יכול להוביל ל"העתקה" של עונשים או שיקולי ענישה כאשר ישנם הבדלים מהותיים בנסיבות ביצוע העבירה, אלא שבמקרה זה, לא מצא השופט הבדל של ממש בין חומרת המעשים שביצע המערער, לבין זה שביצע בן דודו.
לפיכך, סבר השופט כי יש להפחית שישה חודשי מאסר בפועל מעונש המאסר, כך שבכל אחד מאישומי הסחיטה יוטלו עליו 24 חודשי מאסר, בדומה לבן דודו. יוצא שבסך הכל ירצה המערער 5 שנות מאסר.
השופטים עוזי פוגלמן ומני מזוז הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערער: עו"ד רפי ליטן, עו"ד דוד איזקסון
- ב"כ המשיבה: עו"ד שרית משגב
* עו"ד דוד נרודצקי ממשרד נרודצקי בוארון ושות' עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין