למרות הזעקות בדבר התפשטות מגיפת הפוליו, לא כל ההורים מוכנים לחסן את ילדיהם. יש הורים שלדעתם, הסיכון בחיסון עולה על התועלת. במקרה של הורים גרושים - מה יוכרע במצב בו הורה אחד מבקש לחסן את הילד, וההורה האחר מסרב? עו"ד אלינור ליבוביץ' משיבה.
משרד הבריאות החליט על הרחבת מבצע חיסוני הפוליו לילדים, ובמקביל קראה שרת הבריאות להורים לחסן את ילדיהם. "אין חשש ואין מה לדאוג", אמרה בתקשורת. אולם, לא כל ההורים ששים לחסן את ילדיהם, וכשברקע נזרקות לחלל האוויר מילים כמו "מגיפה", תחושת הבלבול רק מעמיקה.
ישנם הורים שאינם מוכנים אפילו לשקול את החיסון בשל הסיכונים הכרוכים בו, וישנם הורים אשר מצדדים בנטילת הסיכון, הלא גדול, לגרסתם, שיש בחיסון הילד, והעיקר שלא יהיה חשוף ל"מגיפה".
מחד- תוחלת החיים עלתה, בין היתר, בשל חיסונים, מציאת האנטיביוטיקה, המצאת הביוב וההכרה בצורך בהיגיינה בסיסית. יש הורים שיגרסו שלא לתת חיסון, זה לחזור מאות שנים אחורה.
מאידך - יאמרו אחרים - הסיכונים שבחיסון עולים על התועלת שבהם, בין היתר בהסתמך על ממצאים, על פיהם, חיסונים יכולים לגרום במקרים קיצוניים למוות, לאוטיזם ולרעות אחרות.
לחסן או לא לחסן? החלטה משותפת
נשאלת השאלה- כיצד יחליטו ההורים שהתגרשו או נמצאים בהליכי גירושים, אם לחסן את הילד או אם לאו- כאשר אחד מהם מעוניין בחיסון הילדים ואילו השני מתנגד?
התשובה לשאלה זו מצויה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המגדיר את הזכויות והחובות של ההורים כלפי ילדיהם.
ראשית, חשוב להדגיש, כי אין רלוונטיות לסוגיית המשמורת: ההחלטה אם לחסן או לאו היא החלטה של שני ההורים ואינה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של ההורה המשמורן.
ישנה נטייה לערב את המונח 'אפוטרופסות' עם המונח 'משמורת'. אולם, חשוב להבהיר שאין קשר בין הדברים: הורה משמורן הוא זה שמגדל את הילד ב"יומיום" ואצלו מצוי הבית העיקרי. עובדה זו אינה מקנה לו את הזכות להחליט בגפו בסוגיה הדרמטית של חיסון הילד. זוהי החלטה שנובעת מהאפוטרופסות, שהיא משותפת לשני ההורים.
אין הסכמה? ניתן לפנות לביהמ"ש
כאשר אין הסכמה בין ההורים בעניינים מעין אלה, יכולים ההורים לפתור את המחלוקת בבית המשפט לענייני משפחה.
באחד המקרים שהגיעו לפתחו של ביהמ"ש נדונה השאלה- האם להעביר את הילדים, החולים במחלה כרונית קשה, פרוצדורה רפואית קשה אשר עלולה לסכן את חייהם אך מנגד גם לשפר את מצבם הבריאותי משמעותית ולהאריך את תוחלת חייהם?
האב ביקש לשקול את הטיפול בחיוב. האם, לעומת זאת, התנגדה בשל הסיכון הכרוך בעצם הטיפול הקשה, הכולל השתלה.
שלושת הרופאים שבחנו את הנושא, הסכימו כי ההשתלה הינה הדרך היחידה לגרום לריפוי הקטינים, והמלצתם הייתה לבצעה.
האפוטרופוס שמונה לייצוג הילדים הביא את עמדתם לפתחו של בית המשפט: הילדים, א' בן ה- 17 וח' בן ה-12 מתנגדים באופן חד משמעי להשתלה בשל הסיכון למות במהלכה.
אולם, לדעתו של האפוטרופוס, הקטינים הושפעו מעמדת אמם ו"דיברו מגרונה", והם אינם מודעים לסכנה הצפויה להם אם לא יעברו את ההליך.
אותו אפוטרופוס אף התייעץ עם אנשי הלכה. אחד הרבנים התנגד לביצוע ההשתלה, מאחר שלא מדובר בסיכון חיים מיידי, וכך גם ייעץ הרב אלישיב ז"ל.
לאחר התלבטות לא קלה, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי אין להורות על ביצוע ההשתלה. זאת, מאחר שהנימוקים לאי-ביצועה, בהם הסיכון הרב והמיידי הכרוך בטיפול והעובדה שכיום מצב הקטינים סביר ותוחלת חייהם מוערכת ב-10 שנים ויותר, עולים על התועלת שבביצוע ההליך.
ביהמ"ש הדגיש, כי אין בכך כדי לפגוע באוטונומיה של ההורים לשנות את דעתם, כל עוד היא ניתנת בהסכמה. עוד ציין, כי כאשר מדובר בילדים שהגיעו לגיל מתאים, ישנה חשיבות לשמוע את עמדתם.
בהקשר זה יצוין, כי חוק בית המשפט לענייני משפחה מאפשר גם לקטין לפנות בבקשה בעניינו.
ברוח זו, פסק כב' השופט יהורם שקד על מתן טיפול כירורגי כדי להציל חיים של ילדה חולת סרטן, אשר ללא ניתוח קריטי זה הייתה מאבדת את חייה. זאת, חרף עמדת האם כי עדיף שהילדה תמות. בית המשפט נימק: "הסיכוי היחיד של הקטינה לשרוד תלוי בביצוע ניתוח הכריתה... היה והניתוח לא יבוצע, יהא הדבר משום גזר דין מוות. היה והניתוח יבוצע, קיים סיכוי טוב שהקטינה תבריא ותחלים ממחלתה" נכתב בפסק הדין.
ומה עם חיסון הפוליו? יש גישות בעד ונגד
שיקולים המצדדים במתן החיסון:
1. מחלת הפוליו היא מחלה שתוצאותיה קשות ואף עלולה להוביל למוות או לנכות קשה.
2. בשנות החמישים חיסון מאסיבי של האוכלוסייה הוביל לחיסול כמעט מוחלט של נגיף הפוליו, והמחלה עברה מן העולם למשך תקופה ארוכה.
3. שורה נוספת של מחלות (כמו אבעבועות שחורות) כמעט נעלמו מהעולם בעקבות החיסונים, מה שמוכיח שאלו הם חיסונים חשובים ומועילים.
שיקולים נגד מתן החיסון:
1. החיסון טומן בחובו סיכונים רבים- הוא מעלה את סיכויי התחלואה של הילדים ואף מגדיל את הסיכוי להופעת אוטיזם.
2. כמו כן, יש טענה כי החיסונים מכילים חומרים רעילים אשר מזיקים לילדים בטווח הארוך.
3. החיסונים מיותרים ואינם עוזרים במניעת המגיפה, שכן נכון לעכשיו אף ילד לא נדבק והחיידקים מסתובבים אך ורק בביוב של ערים מסוימות בארץ.
בסוגיה הטרייה הזו עוד טרם ניתנה פסיקה. קשה לנחש מה תהיה החלטת בית המשפט לענייני משפחה אם תבוא בפניו בקשה לכפות ביצוע חיסון פוליו בקטין או קטינים במקרה שאחד ההורים מסרב, או בקשה להוציא צו מניעה האוסר זאת.
אם נבחן את הקריטריונים שנקבעו בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת פלאוט שלעיל, מצד אחד, חיסון אינו מגלם בחובו סיכון גבוה ומוכח וסביר להניח שברוב המקרים לא תהיה תוצאת לוואי שלילית, ומצד שני, ככלל, קטין שלא חוסן אינו מצוי בסיכון חיים ממשי.
אם ננסה לגזור מפסק דין זה, נראה כי בית המשפט לא יכפה ביצוע חיסון אם הילד לא בסיכון חיים, אך יתכן שמסקנה זו לא תהיה נכונה ככל שתהיינה המלצות ממשלתיות מטעם משרד הבריאות לחסן, וככל שהמלצות אלו תהיינה יותר גורפות.
מאחר שהחלטת בית משפט ככל שמקרה כזה יגיע בפניו אינה ברורה, יש לקוות כי הורים יגיעו בכוחות עצמם להחלטות משותפות בנוגע לחיסון ילדים או לאי חיסון.
כדאי לציין, כי בנוסף לאפשרות פניה לבית המשפט, קיימת אפשרות לפנות גם למתאם הורי שתפקידו לסייע להגיע לעמק השווה או לפנות לגישור בנושא זה.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
* עו"ד אלינור ליבוביץ, עוסקת בדיני משפחה, גירושין ובגישור, מנהלת ובעלת האתר gerushin.co.il.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין