לקצר בשליש או לא? על שיקולי ועדות השחרורים של אסירי עולם

גם רוצחים שריצו שני שליש מתקופת המאסר שנקצבה להם רשאים להגיש בקשה לשחרור מוקדם, ובענייניהם דנה ועדת שחרורים מיוחדת. מהם השיקולים שבבסיס החלטות הוועדה?

בתום שני שלישים מתקופת עונש מאסר, רשאית וועדת שחרורים לשחרר על תנאי אסיר מנשיאת יתרת תקופת מאסרו, אם שוכנעה שהוא ראוי לשחרור ואינו מסכן את שלום הציבור.

במקרי רצח, בחוק הפלילי בישראל יש עונש חובה של מאסר עולם‏. כאשר מוטל מאסר עולם, תקופת המאסר מוגדרת ללא הגבלת זמן ורק נשיא המדינה יכול לקצוב את עונשו של האסיר, זאת לאחר שוועדת שחרורים מיוחדת דנה בעניינו של האסיר וממליצה על קציבתו, לאחר 7 שנים מתחילת מאסרו ולתקופה שלא תפחת מ-30 שנה. 

לשאלות על הדין הפלילי:

כנסו ל-פורום פלילי של אתר פסקדין

מרגע שהוטל עונש מאסר עולם יש לרצותו, אך תמיד קיים פתח התקווה של השחרור. לכן ביקש המחוקק להתחשב במצבם האישי של אסירים ובנסיבות הסתבכותם בביצוע העבירה, לעודד אותם לקבל טיפול ולאפשר להם ולחזור לקהילה על מנת לפתוח דף חדש בחייהם.

בעניינם של אסירי עולם דנה ועדת שחרורים מיוחדת המורכבת מארבעה חברים בראשות שופט בימ"ש עליון. בנוסף, מכהנים בה אנשי מקצוע בעלי ניסיון רב – קרימינולוגים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים.  

שיקולי הוועדה – הפרטי מול הציבורי  

את ועדת השחרורים המיוחדת הדנה בעניינם של רוצחים שנדונו למאסר עולם, מנחים שני שוקלים עיקריים: השיקול הפרטי והשיקול הציבורי. המישור הפרטי מתמקד בסיכויים לשיקומו של האסיר – עברו הפלילי וטיב הרשעותיו, התנהגותו לאחר ששוחרר שחרור מוקדם בעבר, התנהגותו בכלא, כנות החרטה שלו, רצונו ויכולתו לשקם את עצמו, מצבו המשפחתי ושיקולים נוספים.

מנגד עומדים שיקולי בטחון הציבור, כלומר האם בתקופת השליש שבה ישהה האסיר מחוץ לכותלי בית הסוהר הוא לא ישוב לפעילות עבריינית.

מטבע הדברים, שיקום האסיר מחד וטובת הציבור מאידך הם שיקולים הנוגדים זה את זה. במקרים רבים קו הגבול אינו ברור, ועל ועדה מוטלת האחריות להתחשב בכל השיקולים ולאזן ביניהם באופן סביר תוך מתן משקל יחסי מתאים לכל אחד מהם.

לשמור על אמון הציבור במערכת

הוועדה אף צריכה להיות ערה לכך שלעתים עיני הציבור נשואות אליה. במקרים מפורסמים או חמורים במיוחד, למשל מקרי רצח שזעזעו את המדינה, שחרורו של האסיר עלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט, וגם עניין זה יילקח בחשבון ולעיתים אף יכריע את הכף בהחלטת הוועדה.

כך למשל אירע בעניינם של רוצחי הילד דני כץ, שנרצח על רקע לאומני בשנת 1983. הפרשת זכתה להד רב במדינה, בין היתר בשל אופיו האכזרי של הרצח. באוגוסט 2007 חתם נשיא המדינה שמעון פרס על בקשת קציבת עונשם של המורשעים לתקופות שבין 30 ל-45 שנים.‏‏‏ שלושה מהרוצחים, שכבר ריצו 23 שנות מאסר, הגישו בקשה לניכוי שליש ממאסרם.

ביולי 2008 דחתה ועדת השחרורים המיוחדת את בקשתם‏‏, בנימוק שהם עדיין מסוכנים. בנובמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירת שלושת הרוצחים לביטול החלטת הוועדה, אך הורה לכנס ועדת שחרורים בהרכב חדש, לאור מספר כשלים בהחלטת הוועדה, בין היתר מאחר שהוועדה חרגה מהדיון והביעה דעה על העונש שהוטל בזמנו על הרוצחים.

בסופו של דבר גם הוועדה הנוספת דחתה את בקשתם של הרוצחים לשחרור מוקדם.

דוגמא נוספת היא עתירתו של ארבל אלוני לביהמ"ש המחוזי בפתח תקוה. אלוני הורשע ברצח נהג המונית דרק רוט בשנת 1994. בסוף 2010, לאחר שריצה 17 שנות מאסר מתוך 21, עתר אלוני נגד החלטתה של וועדת השחרורים המיוחדת לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם, על אף תפקודו החיובי והליכי השיקום שעבר בכלא.

שופטי המחוזי דחו את העתירה וציינו כי "מדובר ברצח ללא מניע ברור שכן העותר אינו מוצא הסבר לביצועו, גם בחלוף שנים רבות מאז ביצועו, לאחר שתוכנן בקפידה ובצוע באכזריות." בהתאם, ביהמ"ש קבע כי הענקת חופש לעותר תזעזע קשות את אמון הציבור באפקטיביות מערכת המשפט ותביא לפגיעה בתחושת הצדק בקרב הציבור, ולפגיעה בערך קדושת החיים.

ביוני 2015 קבעו חברי ועדת השחרורים המיוחדת כי אסיר עולם בשם אהרון יוסף, שייצגתי בפני ועדת השחרור, ישוחרר לאחר שריצה 23 שנות מאסר בגין רצח איתן קלמנוביץ' וניסיון לרצח יוסף גטניו, וזאת מתוך 32 שנות מאסר אותן קצב נשיא המדינה דאז. חברי הוועדה השתכנעו שאכן חל שינוי דרסטי בחייו של האסיר, ולכן הוא ראוי לשחרור, מה גם שנראה כי הוא אינו מסכן את שלום הציבור.

לכאורה, מדובר בהחלטה שגרתית בנוגע לאסיר שריצה את רוב עונשו. אלא שבפועל מדובר בהחלטה נדירה, שכן ועדות השחרורים של השנים האחרונות מקשות מאוד על קיצור מאסריהם של אסירי עולם.

שינוי בולט וממשי

הסמכות לשחרר אסיר לפני תום ריצוי מאסרו מבוססת על התפיסה שמטרת המאסר היא, בין היתר, לשקם את האסיר. שלטונות בתי הסוהר משתדלים להעניק לאסיר מקצוע, להרגילו לסדרי עבודה תקינים ולהכשירו לחיים, הכל במטרה שלא ישוב לסורו.

הוועדה מעניקה משקל משמעותי לכך שהאסיר משולב בהליכי טיפול מגוונים, עובר טיפולי גמילה מסמים, משתתף בטיפול קבוצתי ופרטני, יוצא לחופשות סדירות, עובד במקום עבודה מסודר לשביעות רצון מעסיקיו. כמו כן, מוענק משקל לחרטתו הכנה של האסיר ולעובדה כי הוא בעל משפחה תומכת, כמו גם לתגובת משפחת הקורבן (במקרים שישנה תגובה כזאת).

בבואן להחליט, על הוועדות להביא בחשבון את כל הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, ולבחון אם חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומוכנותו לתרום לחברה ולהשתלב בה מחדש באופן חיובי.

*עו"ד שרית עוז עוסקת במשפט פלילי

**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין