השופט כתב שהאב לא הבהיר כיצד חינוך בתו בפעוטון שכולל ילדים לא דתיים עלול לפגוע בנאמנותה לעולם של תורה ומצוות
באיזו מסגרת חינוכית תלמד ילדה בת 4 שאימה חזרה בשאלה? זו השאלה שהעסיקה לאחרונה את בית המשפט לענייני משפחה בטבריה. בעוד אביה של הילדה התעקש שתירשם למסגרת חינוך דתית, אימה רצתה שהיא תתחנך בגן הקרוב לביתה שכולל ילדים שאינם דתיים. השופט ארנון קימלמן קיבל את המלצת העובדת הסוציאלית לפיה טובת הילדה היא להתחנך בגן הקרוב לאימה, והכריע שהיא תישאר שם חרף התנגדות אביה.
הצדדים הם הורים לשני ילדים, בני 8 ו-4. כשנישאו היו שניהם דתיים אולם בשלב מסוים הם נפרדו והאישה שעברה לגור ביישוב אחר – יצאה בשאלה. על רקע זה הסכימו הצדדים שבנם הבכור ילמד בבית ספר יסודי המשלב ילדים דתיים וחילוניים. הם הסכימו כי גם בתם תישלח לבית ספר כזה, אולם בנוגע לגן שבו תלמד עד אז הם נותרו חלוקים.
בעקבות המחלוקת פנו הצדדים לבית המשפט על מנת שיכריע בסאגה. בית המשפט מינה עובדת סוציאלית שתחווה דעתה בנוגע למסגרת החינוכית שתעלה בקנה אחד עם טובת הילדה. מסקנת העו"ס הייתה כי עדיף לשלוח את הילדה לגן החילוני הקרוב לביתה של האם. לדבריה, מדובר במסגרת חינוכית מקיפה הכוללת צהרון שמאפשרת לאם להתפרנס ולהיות פנויה עבור בתה.
"בחדרי חדרים הוא חילוני"
אבל האב לא השלים עם מסקנת העו"ס. הוא טען שבתו הורגלה מקטנותה לחינוך דתי ויש להותירה שם.
מנגד טענה האם שמדובר בצביעות, שכן גם האב מתנהג בחדרי חדרים כחילוני. לדבריה, הוא אפילו לא חובש כיפה ולא שומר על מצוות להן הוא מחנך את ילדיו, ומכאן שהוא מושתק מלטעון דבר בנוגע לרצונו להעניק חינוך דתי לילדה.
השופט לא קיבל את טענתה. לדבריו, זכותו של אדם לדרוש שילדיו יקבלו חינוך תורני הגם שהוא עצמו אינו מקפיד על קלה כבחמורה. למרות זאת, על סמך תסקיר העו"ס הוא קבע שטובת הילדה להישאר בגן הסמוך לאימה.
בתוך כך השופט מתח ביקורת נוקבת על האב, שלא פירט באיזה אופן מסגרת החינוך שאליה הוא מעוניין לשלוח את בתו שונה מהמסגרת אליה מבקשת האם להעביר את הילדה.
"מה הם בפועל אותם ערכים, מנהגים, עקרונות והגיגים שמלמדים את הקטינים בגן האחד ושוללים חלילה וחס מהקטינים בגן האחר?" תהה השופט. מסקנתו הייתה כי דאגתו של האב אינה נעוצה בתכנים אליהם תיחשף בתו אלא בהתשת אשתו לשעבר.
לפני סיום ציין השופט שגורמים בצהרון אליו נרשמה הילדה מעידים כי היא פורחת שם. אותם גורמים ציינו, בין היתר, שמאז המעבר לצהרון הקטינה יותר שמחה ומשתתפת בפעילויות השונות. הם העידו שהילדה מגיעה בבוקר כשהיא נקייה ומסודרת, וכי היא מפותחת בהתאם לגילה.
לדברי השופט מדובר בראיה ניצחת לכך שטובת הילדה היא להישאר במסגרת המקיפה ביישוב של אימה לעומת המסגרת ביישוב של האב שבה יש פחות שעות פעילות מבחינת צהרון וחופשות.
לפיכך נקבע שהקטינה תישאר בגן החילוני. האב חויב לשלם לאם הוצאות בסך 5,000 שקל.
- ב"כ האב: עו"ד עו"ד גלית ביטון לנקרי ועו"ד סמירה סקר
- ב"כ האם: עו"ד ארתור שני ועו"ד עומר עשת
עו"ד מילכה נועה אורן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין