לפסק הדין בעניין שרון ואח' נ' שמלה ואח'
מאת: עו"ד איתי גזית
מתווכי דירות תבעו את לקוחותיהם, רוכשים שרכשו באמצעותם דירה, לאחר שהאחרונים סירבו לשלם להם דמי תיווך בסך 15 אלף שקל עליהם סוכם מראש. מה נקבע בבית המשפט?
בחודש פברואר 2011 חתמו רוכשים פוטנציאלים על טופס הזמנת שירותי תיווך לרכישת דירה מזוג מתווכים. בין היתר, הובהר בטופס, כי הדירה בה מתעניינים הרוכשים הינה בבלעדיות משרד התיווך. כמו כן, סוכם כי דמי התיווך יהיו בשיעור של 2% משווי הדירה בתוספת מע"מ.
עם החתימה, פעלו המתווכים לקידום העסקה בין הרוכשים לבעלי הדירה בה התעניינו. אם לא די בכך, לשם הבאת העסקה לכדי מימוש, הופחתו דמי התיווך, ערב החתימה על הסכם המכר, ב- 9,000 שקל, כך שעמדו על סכום של 15 אלף שקל בלבד.
לבסוף, הרוכשים אכן קנו את הדירה. אולם, המתווכים נדהמו לגלות כי הם אינם מעוניינים לשלם להם את דמי התיווך. הסירוב העיקש הוביל את המתווכים להגיש נגדם תביעה כספית לבית משפט השלום בראשון לציון.
להגנתם, טענו הרוכשים כי התובעים לא היו הגורם היעיל להתקשרות , וכי למעשה הם פעלו בחוסר תום לב ומתוך כוונה להכשיל את ביצוע העסקה. הנתבעים הוסיפו, כי לא רק שהתובעים אינם זכאים לדמי תיווך אלא שעליהם לפצות אותם בשל הנזקים שנגרמו להם, שכן, לטענתם, העסקה נחתמה לאחר שתמה תקופת הבלעדיות.
הסכם הוא הסכם והתחייבות היא התחייבות
"לא הוכח אף לא בקירוב כי התובעים הטעו, פעלו בחוסר תום לב או ביקשו לסכל את ההתקשרות עם המוכרים", כתבה השופטת הלית סילש.
אם לא די בכך, קבעה השופטת, כי העובדה שהתובעים היו מוכנים להפחית את שכר הטרחה המגיע להם, מלמדת שלא רק שלא רצו לסכל את העסקה, אלא היו מוכנים להביא להוצאתה לפועל בכל מחיר. עניין זה מעיד ללא ספק, כי המתווכים היו הגורם היעיל ברכישת הדירה על ידי התובעים.
השופטת הביעה תמיהה על טענתם הבלתי סבירה של הנתבעים, על פיה, אדם שמתפרנס מתיווך דירות יפעל לסיכול הסכם מכר דירה תוך שהוא מפחית משכרו בצורה משמעותית.
כמו כן נפסק, כי לא ניתן להתעלם מכך, שאלמלא הסכימו התובעים להפחית את דמי התיווך, העסקה לא היתה מתגבשת כלל והתובעים היו מפסידים את העסקה.
השופטת דחתה את טענות הנתבעים באשר לבלעדיות, וזאת משום שבמועד בו חתמו על הסכם התיווך, עוד עמדה הבלעדיות בתוקף. בכל מקרה, לו היו רוצים הנתבעים להלין על כך, היה עליהם לעשות זאת ערב החתימה על ההסכם.
לפיכך, חייבה השופטת את הנתבעים לשלם את דמי התיווך במלואם. לאחר ששקלה את מכלול נתוני התיק, ובכלל זה- נחיצות התביעה, היקפה והסכום שנפסק, פסקה השופטת כי הנתבעים יישאו בשכ"ט עורכי הדין של התובעים בסך 20 אלף שקל.
על הוצאות ומה שביניהן
לבית המשפט מוקנה שיקול דעת נרחב בשאלת פסיקת ההוצאות ושיעורן (לא קיימת נוסחה אריתמטית לחישובן). הכלל המנחה הינו, כי בעל דין שהפסיד בהליך משפט יחויב בהוצאות בעל הדין שזכה בו. זאת, במנותק מהסכום שנפסק לטובת הזוכה ותוך בחינת הוצאותיו בפועל (ככל שהוכח שהן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך), ואיזון בין זכות הגישה לערכאות לשמירה על הקניין הפרטי וניהול משאבי מערכת השפיטה.
נדמה כי בית המשפט פסק כאן הוצאות משמעותית, בוודאי ביחס לסכום הנתבע, לאור היקף ההליכים ועל מנת שלא יפגעו התובעים מעצם ניהולם.
לפסק הדין בעניין שרון ואח' נ' שמלה ואח'
• הכותב הינו עורך דין העוסק בתחום החוזים.
• המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.