הבעל טען כי אשתו השתלטנית דרשה ממנו לעזוב את הבית ולכן הוא פטור מתשלום. בית הדין הרבני קבע כי אשמת האישה בפירוק הנישואים לא הוכחה אך סכום הכתובה, שנקבע בהשראת תאריך החתונה, אינו מציאותי.
בית הדין הרבני בחיפה קיבל לאחרונה תביעת כתובה אך הפחית את הסכום מ-711,999 שקלים ל-120 אלף שקלים בלבד. אב בית הדין הרב דניאל אדרי והדיינים הרב בן ציון הכהן רבין ואלעד עלי אמנם דחו את טענת הבעל כי הוא פטור מתשלום משום שעזב את הבית לדרישת אשתו, אך החליטו לחייב אותו בסכום נמוך יותר משום שזה הנקוב במסמך, ברמיזה למועד הנישואים (7.1.1999), רחוק מאוד מהיכולות הכלכליות שלו.
הבעל עזב את הבית ב-2014 וכשנתיים לאחר מכן הגיש תביעת גירושין. ב-2017 בני הזוג התגרשו ובית הדין נדרש לדון בתביעה שהגישה האישה לתשלום כתובה על סך 711,999 שקלים – סכום שנכתב בהשראת תאריך החתונה של בני הזוג.
האישה טענה כי בעלה הרס את המשפחה, הסית נגדה את הילדים ובגד בה עם אחרת שאף הולידה לו ילד מחוץ לנישואים. היא הדגישה כי ביקשה שיישאר ושינסו ליישר את ההדורים אך הוא סרב.
האיש הציג גרסה שונה, ולפיה האישה לא הסתדרה עם הבן שלהם שסבל ממשבר דיכאוני, ודרשה ממנו לעזוב יחד עמו את הבית – כך שהוא בסך הכל ציית לה.
הוא ציין כי אשתו לשעבר רודנית ושתלטנית, שלא אחת פגעה בו והשפילה אותו. עוד הוא ביקש לקחת בחשבון את החלטת בית המשפט למשפחה במסגרת חלוקת הרכוש שחייבה אותו להעביר לאשתו יותר מ-20,000 שקל כחלק מאיזון המשאבים ביניהם.
לנוכח הגרסאות הסותרות הסכימו בני הזוג להיבדק בפוליגרף לצורך התחקות אחר סיבת הפרידה.
הבדיקה העלתה כי האישה אמרה אמת כשטענה שלא יזמה את עזיבת הבעלה, ואילו האיש נמצא דובר אמת כהצהיר כי לא בגד באשתו.
לא הצליחו להתמודד עם השוני
הדיינים אדרי, הכהן רבין ועלי ציינו כי לנוכח ממצאים אלה קשה להכריע בשאלה מי אשם בפירוד. להתרשמותם הסיבה לסיום מערכת היחסים נבעה מהאופי השונה של שני הצדדים.
"מצד אחד, האישה שהיא דעתנית ואסרטיבית, התנהגות שפורשה על ידי הבעל כאילו האישה היא שתלטנית ורודנית ובעלת התנהגות המשפילה את הסובבים", כתבו, "ומצד שני הבעל שהוא סגור מופנים ונראה כאדיש, התנהגות שפורשה על ידי האישה כאילו הוא פסיבי, קר, לא משתף, אדיש ומתנכר".
הדיינים ציינו כי בני הזוג כנראה לא הצליחו להתמודד עם התגובה השונה שלהם למשבר של הבן וכל אחד האשים את האחר והתבצר בעמדתו. ואולם, גם אם האישה לא הבינה ללב בעלה ופגעה בו, לא הוכח שהיא אחראית לקרע בחיי הנישואים באופן השולל ממנה את הזכות לכתובה.
לצד זאת, הדיינים לא סברו כי האישה צריכה לקבל את מלוא הסכום הנקוב בשטר הכתובה. "...סכום זה ודאי שלא נכתב לשם תשלומים", כתבו הדיינים.
לטעמם של הדיינים מדובר בסכום סמלי שכלל לא תאם את מצבו הכלכלי של הבעל הן במועד החתונה והן כיום, ואם יצטרך לשלם אותו הוא יישאר ללא קורת גג.
בנסיבות אלה נקבע כי מקובל להעמיד את הכתובה על 120 אלף שקל, סכום שיצטרף לכספים שהאיש חייב לאישה במסגרת איזון המשאבים.
עו"ד אורית קמחי-קריגר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין