כמעט ירש דירה בת"א – ואז הגיעה הצוואה החדשה

בני זוג חשוכי ילדים ערכו צוואות לטובת שכנם, אך לאחר מות הבעל שינתה אלמנתו את דעתה - והורישה את הנכס למשפחה אחרת. השכן התנגד בטענה שלא הייתה רשאית לעשות זאת, אך הפסיד

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגיש גבר לצוואת שכנתו המנוחה, במסגרתה נושל מדירה בתל אביב שבמקור הורשה לו. השופטת סגלית אופק קבעה כי הגם שבני הזוג המנוחים הגדירו את צוואותיהם כהדדיות, הם הותירו זה לזו חופש לשנותן גם לאחר פטירת אחד מהם. המתנגד חויב בהוצאות של 35 אלף שקל.

המנוחה ובעלה, שלא זכו להביא ילדים לעולם, ערכו באוקטובר 2017 צוואות זהות: כל אחד מהם הוריש את רכושו לבן זוגו, וקבע כי אם האחרון לא יהיה בחיים - תחולק הירושה בין מספר גורמים: דירה בבני ברק תועבר ל"אגודה למען החייל", דירה בתל אביב תועבר לשכנם-המתנגד, וכספים יועברו לעורך דין שהכירו.

באוגוסט 2018 נפטר הבעל, ורעייתו ירשה את עיזבונו. כשנה לאחר מכן ערכה האלמנה צוואה חדשה, שבה הורישה את הדירה בתל אביב למשפחה שהתגוררה בשכנות לבני הזוג בעבר – זוג הורים ושני ילדיהם. המתנגד, שהיה אמור לקבל את הנכס הנחשק לפי הצוואה הקודמת, נותר בין הזוכים בכספים בלבד. בפברואר 2021 הלכה האלמנה לעולמה.

בהתנגדותו לצוואה המאוחרת טען השכן כי הצוואות המקוריות היו הדדיות, ולכן האלמנה לא הייתה רשאית לשנות את הוראותיהן מבלי לעמוד בתנאים הקבועים בחוק. לדבריו, השינוי פגע באינטרס ההסתמכות של הבעל המנוח ובעקרון תום הלב. המתנגד אף העלה טענות בנוגע לכשירותה של האלמנה ולהשפעה בלתי הוגנת עליה.

מנגד טענה התובעת - השכנה לשעבר, הזוכה בדירה בצוואה המאוחרת - כי הצוואה המקורית אפשרה במפורש לכל אחד מבני הזוג לשנות את הוראותיה בכל עת, ולכן המנוחה רשאית הייתה לצוות לה את הנכס. לדבריה היא הייתה צלולה עובר לחתימת צוואתה החדשה וידעה היטב מהו רצונה, כך שיש לקיים את המסמך ככתבו וכלשונו.

צוואה משותפת שאינה הדדית

השופטת אופק דחתה את ההתנגדות, תוך התמקדות בהוראה שנכללה בצוואות המקוריות: "מוסכם על שנינו כי אם נרצה נוכל לשנות צוואה זו או את מי מסעיפיה, בין בחיי בעלי ובין לאחר פטירתו".

נקבע כי חרף השימוש במונח "צוואה הדדית", בפועל בני הזוג לא יצרו מנגנון הסתמכות המגביל את חופש הפעולה של בן הזוג שנותר בחיים. " אדרבא", כתבה השופטת, "המנוחים – שערכו את הצוואה המוקדמת באותו יום, במסמכים נפרדים – הסכימו שכל אחד מהם יהיה חופשי לעשות כל דבר ברכוש שקיבל, וכל אחד ידע שבן זוגו יוכל לבטל או לשנות את הצוואה".

לאור זאת, נקבע כי הצוואה המקורית הייתה לכל היותר "צוואה משותפת שאינה הדדית". גם אילו נחשבה להדדית, הוסיפה השופטת, הרי שההוראה המפורשת שנכללה בה אפשרה את שינויה ללא המגבלות הרגילות הקבועות בחוק. צוין כי השינוי אף התיישב עם עדויות בנוגע ליחס האלמנה לשכן, שעל-פי אחת מהן היא כינתה אותו "היורש הסדרתי", משום שכבר ירש דירה אחרת בבניין.

בתוך כך דחתה השופטת את טענות המתנגד בדבר היעדר כשירות המנוחה עובר לצוואתה החדשה; זאת על רקע מסקנת מומחה בית המשפט, כי האלמנה הייתה צלולה להבין את טיב הצוואה, אשר נתמכה בעדויות המטפלת שלה ועורכי הדין שנכחו במעמד החתימה.

בסופו של דבר הצוואה המאוחרת אושרה, ובקשת השכן לקיום הצוואה הקודמת נדחתה תוך חיובו ב-35 אלף שקל הוצאות לטובת התובעת.

• ב"כ התובעת: עו"ד איתי רימון
• ב"כ המתנגד: עו"ד בועז קראוס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.