אחות ביה"ח "גהה" נפצעה כשגררה חולה כבדה מחדר שירותים החוצה אל המסדרון. השופט קבע כי מעסיקתה התרשלה בכך שלא סיפקה לה הדרכות בדבר הרמת חולים, מה גם שפתח החדר היה צר מדי ובניגוד לתקנים.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתה של אחות במרכז לבריאות הנפש "גהה", שנפגעה בתאונת עבודה ב-2006, כאשר הרימה חולה כבדה מאד שנזקקה להחייאה. השופט יובל גזית קבע כי מעסיקתה של התובעת – שירותי בריאות "כללית" – התרשלה בכך שלא נתנה לתובעת הנחיות זהירות מספקות, ובפרט הנחיות בנוגע לכמות אנשי הצוות בהם יש להסתייע בהרמת חולה כבדת משקל.
בעת התאונה התובעת היתה בת 49. בבית. האירוע התחיל כששמעה צעקות מחדר הרחצה במחלקה שבה עבדה. יחד עם מנהל המחלקה היא רצה לחדר הרחצה, שם מצאה מטופלת יושבת על כיסא מחוסרת הכרה וזקוקה להחייאה.
בשלב זה היא ומנהל המחלקה נאלצו לגרור את המטופלת, שלדבריה שקלה כ-100 ק"ג, אל מחוץ לחדר כיוון שהיה צר מכדי להכניס אליו אלונקה. לאחר שסיימו, היא חשה כאב חד בגב התחתון.
מאוחר יותר התובעת עברה טיפולים רבים ואף ניתוח שאיבת דיסק, אולם הכאבים לא חלפו, ולמעשה היא סובלת מהם עד היום, וכן ממגבלה בתנועה.לאחר שנקבעו לה נכויות זמניות, בשנת 2009 המוסד לביטוח לאומי קבע לתובעת 20% נכות קבועה.
בתביעה שהגישה נגד קופ"ח כללית, התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפיה בין היתר בכך שלא סיפקה לה סביבת עבודה הולמת, ולא ניתנו לה הדרכה או תרגול כלשהו, בנוגע לאופן הרמת משאות הכבדים בדמות חולים.
אל תביעתה היא אף צירפה חוות דעת מומחה בטיחות שלפיה רוחב פתחו של חדר הרחצה לא תאם הת התקנים הנדרשים והיה צר מדי.
מנגד, כללית טענה כי לא היתה התרשלות כלשהי כלפי התובעת, שכן כל העובדים קיבלו הדרכות בטיחות, ואילו כאן מדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי של חולה בסכנת מוות.
בנוסף נטען כי התובעת פעלה בניגוד להנחיות אותן קיבלה, ולפיהן במצב שאיש סגל לא יכול לטפל בעניין בעצמו, עליו לקרוא לעזרה של צוות נוסף, כך שבכל מקרה התאונה של התובעת אירעה באשמתה.
לא היתה אפשרות
השופט גזית ציין כי הנתבעת לא הציגה אפילו "בדל ראיה" לקיומן של הנחיות בטיחות לעובדים בדבר הרמת משאות או חולים, ואף הזכיר כי התובעת אכן הסתייעה באיש צוות נוסף – הוא מנהל המחלקה.
בהמשך קבע השופט כי פתח החדר – שרוחבו היה 75 ס"מ – אכן לא עמד בתקן שלפיו רוחב פתח מינימלי צריך להיות 90 ס"מ. "לא היתה אפשרות אחרת מלבד גרירת הכסא עליו ישבה החולה, ותוך חדר השירותים החוצה בכדי לאפשר מתן טיפול החייאה", כתב.
בנסיבות אלה, השופט קבע כי הנתבעת אכן התרשלה, ובתוך כך ציין כי לאחר המקרה בית החולים עבר שיפוץ ופתחי חדרי הרחצה הורחבו.
עם זאת, השופט החליט לייחס לתובעת 20% מן האחריות לאירוע, וזאת מאחר שאף שהיה מדובר בשניות קריטיות, היא יכלה לקרוא לאחד הסניטרים, שהיו מחוץ לחדר לדבריה.
בהמשך פסק דינו ניתח את השופט את נזקי התובעת, שכללו כאב וסבל, הפסדי השתכרות והוצאות רפואיות, ובסופו של דבר (לאחר הפתחת 20%) העמיד את נזקיה על סך של כ-321,000 שקל. מאחר שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי תגמולים בסך של כ-594,000 שקל, התוצאה היתה שהפיצוי "נבלע" בתשלומי המוסד.
- ב"כ התובעת: עו"ד דפנה אורנשטיין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עופר קרינסקי
עו"ד זיו און
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין