ע.ב. נ' שירותי בריאות כללית ארלוזורוב תל אביב

מבוא:

1. לפניי תובענה לפיצוים עבור נזקי גוף אשר הוגשה בגין תאונת עבודה שאירעה לתובעת לטענתה ביום 12.7.2006 עת עבדה כשכירה אצל הנתבעת שירותי בריאות כללית – המרכז לבריאות הנפש גהה.

2. התובעת ילידת 3.7.1957, אחות במקצועה, הייתה בת 49 שנים בעת התרחשות התאונה הנטענת, ובת 61 שנים כיום.

3. הצדדים חלוקים הן בדבר עצם התרחשותה של התאונה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

  תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

4. לטענת התובעת, ביום התאונה במהלך עבודתה בבית החולים ובעת שישבה בתחנת האחיות שמעה לפתע צעקות מחדר הרחצה שבהמשך המסדרון. התובעת לטענתה רצה מייד אל חדר הרחצה ועימה מנהל המחלקה פרופ' אייזנברג, שם מצאו מטופלת של המחלקה יושבת על כיסא רחצה. היות שפתח חדר הרחצה היה צר מדי להכנסת אלונקה נאלצה התובעת ביחד עם פרופ' אייזנברג לגרור את המטופלת בעודה יושבת על כיסא הרחצה אל מחוץ לחדר. התובעת טוענת כי מדובר במטופלת כבדת משקל השוקלת כ-100 ק"ג כאשר מייד לאחר גרירתה חשה כאב חד בגב התחתון.

5. משלא חלפו הכאבים פנתה התובעת לטיפול רפואי ואובחנה כסובלת מכאבי גב עם הקרנה לרגל. היא עברה טיפולים רבים ואף ניתוח שאיבת דיסק, אולם כאביה לא חלפו, ולמעשה עד היום סובלת מכאבים והגבלה בתנועה.

6. לטענת התובעת, על הנתבעת כמעבידה קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע סיכונים אשר עלולים לפגוע בעובדים. במקרה דנן, טוענת התובעת כי הנתבעת עיוולה כלפיה בעוולות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), ובין היתר לתובעת לא סופקה סביבת עבודה הולמת, ולא ניתנו לה הדרכות בטיחות. כל זאת תוך שהנתבעת מפרה את הוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999, את  תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי, (תשנ"ז , סעיפים (3 , 2 ואת הנחיות המוסד לבטיחות וגיהות בעניין "טלטול משא ביד". לפיכך לטענת התובעת, על הנתבעת לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לה.

7. התובעת סמכה טענותיה על חוות דעת מומחה בטיחות ד"ר ביקלס אשר טען כי רוחב פתח חדר האמבטיה בבית החולים במועד התאונה לא תאם את התקנים הנדרשים ואת המלצת משרד הבריאות והיה צר מדי. לדבריו, לו הפתח היה רחב יותר ניתן היה להכניס לחדר אלונקה, מה שהיה מונע את התאונה מושא תביעה זו. עוד גרס המומחה כי עקב גודלו הקטן של החדר נאלצה התובעת לשאת משקל רב כאשר המשקל עליו היה על התובעת להתגבר, עולה משמעותית על המשקל המותר לה על פי התקנים השונים שצוינו בחוות דעתו הן לעניין הרמה והן לעניין גרירה. המומחה אף ציין כי היה על הנתבעת לספק לתובעת מנופים הידראוליים או אמצעי הרמה אחרים, לרבות שימוש בכיסא רחצה על גלגלים, ולא לתת לה לבצע את ההרמה והגרירה בכוחות עצמה. כמו כן גרס המומחה כי היה צורך להעניק לתובעת הוראות בטיחות בתחום והוראות על הצורך בהרמה באמצעות מספר סניטרים, מה שאף לא נעשה במקרה דנן.