"כלל" ביקשה שביהמ"ש לא יאמין לתובע - והפסידה בתיק

צעיר נפצע ברגלו כשניסה להחליף גלגל ברכב שבו נסע עם אביו. חברת הביטוח התכחשה לתאונה אך ביהמ"ש קבע שהתובע הוכיח את גרסתו, וחייב אותה בפיצויים.

בית משפט השלום בנצרת קיבל את תביעתו של צעיר כבן 20 שנפגע בתאונה מצערת בשנת 2012, כאשר היה בן 15. השופטת עינת גולומב חייבה את חברת הביטוח "כלל" לשלם לצעיר פיצויים בסך 364,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי.

התאונה אירעה בין נצרת לכפר כנא. לטענת התובע, בזמן שהוא ואביו ניסו לתקן תקר בגלגל, לפתע הרכב נפל מהג'ק, והגלגל נפל על כף רגלו. ליתר דיוק, התובע טען כי ניסה לתקן את התקר ללא עזרתו של אביו, הסובל מבעיות גב. לאחר מכן, כך סיפר, אנשים הגיעו התאספו כדי לעזור לו לחלץ אותו. שניים מהם מכרים של אביו, שאף העידו במשפט.

לאחר מכן, לגרסת התובע, אביו לקח אותו לבית החולים אי.מ.מ.ס שבנצרת, שם אובחנו שברים בכף הרגל.

המחלוקת עסקה בעיקר בשאלה העובדתית – האם האירוע קרה או לא. לא הייתה מחלוקת במישור חבותה של כלל בפיצוי בשל היותה מבטחת הרכב, במידה שתתקבל גרסתו של התובע.

כלל מצדה לא הביאה עדים ולא הגישה ראיות, אך הכחישה את גרסת התובע.

לא שקר אלא טעות

אולם השופטת גולומב קיבלה את גרסת התובע. בהקשר זה השופטת הסבירה שגרסתו בבית המשפט תאמה את הגרסה הראשונית שמסר בבית החולים בזמן אמת, וכן נתמכה בשני עדים שראו את הדברים במו עיניהם.

בתוך כך השופטת דחתה את טענת כלל, שהצביעה על כך שמדובר בשני עדים שמכירים את אביו של התובע – עובדה שהעדים עצמם הצהירו עליה בתצהיריהם. השופטת ציינה כי מדובר בהיכרות המסתכמת בכך שהם מתגוררים באותה שכונה, ושאין להם נגיעה ישירה להליך. בהיעדר נתונים אחרים, עובדה זו כשלעצמה אינה פוגמת במהימנותם.

בנוסף לכך, כלל טענה בין היתר כי ישנן סתירות בין עדותו של התובע לבין עדות העדים שלו. האחת לגבי "מה פגע ברגלו" – האם הגלגל כדבריו, או הרכב עצמו, כדברי אחד העדים. השנייה, האם היה זה הגלגל הימני, כדבריו, או שמא בגלגל השמאלי, כדברי העד.

אלא שהשופטת סברה שאין לייחס משקל לסתירות אלה. בנוגע לראשונה, השופטת הפנתה לכך שהעד אמר שהרגל של התובע הייתה "מתחת לרכב" – אמירה שניתן לפרש לכאן ולכאן.

בנוגע לסתירה הנטענת השנייה, השופטת ציינה בין היתר, שיש להתחשב בזמן הרב שחלף מאז האירוע, שהתרחש כאמור בזמן שהתובע היה בן 15.

בסופו של דבר, השופטת התרשמה שמכלול הראיות והמסמכים "תומכים בראיית אי-הדיוק בזיהוי הגלגל ע"י התובע כטעות, להבדיל מסממן לעדות כוזבת".

מומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות קבועה בשיעור של 19%. לאחר שחישבה את נזקי התובע, וכן את שכרו הקבוע לעניין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, השופטת חייבה את כלל לשלם לו פיצויים בסך 364,000 שקל.

הפיצוי נפסק עבור פגיעה בכושר השתכרות, פנסיה, כאב וסבל, והוצאות רפואיות.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין