פלוני נ' אלמוני וכלל חברה לביטוח

לפני תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

רקע:

1. התובע, יליד 12.9.1997, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 2.9.12, בהיותו בן 15 שנים. התאונה אירעה, לפי הנטען בתביעה, במהלך ניסיון לתקן תקר בגלגל הרכב בו נסע התובע עם אביו אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת). לטענת התובע, במהלך ניסיון החלפת הגלגל הרכב נפל על כף רגלו הימנית ועקב כך נגרם לו נזק גוף.

    

2. במסגרת התביעה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' אנג'ל, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בטווח התנועה של הקרסול וכף הרגל ונכות בשיעור 10% בשל צלקות.

    

3. הנתבעת כפרה בהתרחשות האירוע ובחבותה כלפי התובע.

    

   מישור החבות:

4. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי לא הוכח שהרכב שהיה מעורב באירוע מושא התביעה בוטח על-ידה. טענה זו נסמכת על כך שבתצהירו לא ציין התובע את מספר הרישוי של הרכב ומאידך ציין כי הרכב בו נסע היה בבעלות אביו, בעוד שלפי הפוליסה שצורפה לתצהיר מדובר ברכב שבבעלות אדם אחר בשם מוחמד חוסיין.

    

5. אינני מוצאת ממש בטענה זו. זהות הרכב המעורב צוינה בכתב התביעה – רכב מסוג מאזדה מס' רישוי 77-241-68 וכך גם זהות הנהג שהוא אביו של התובע. אין חולק כי רכב זה בוטח על-ידי הנתבעת. פרטי הרכב הנ"ל צוינו עוד בהודעה למשטרה על תאונת דרכים וכן בפניית התובע לנתבעת בטרם הגשת התביעה. התובע בחקירתו הנגדית לא נשאל ולו שאלה אחת בנוגע לזהות/פרטי הרכב המדובר. למעשה, נושא זה כלל לא התלבן לאורך כל ההליך. טענה קונקרטית בעניין זה נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעת. שאלת הבעלות ברכב איננה בעלת משקל עצמאי לענייננו, וככל שהדברים אמורים בזיהוי הרכב שהיה מעורב באירוע סבורני כי די בראיות שבפני, ובפרט בהיעדר כל ניסיון מצד הנתבעת להעמיד את הדברים במבחן במהלך שמיעת העדויות בתיק, כדי לבסס את הטענה כי מדובר ברכב שפרטיו לעיל ואשר בוטח ע"י הנתבעת.