מחאת המנופאים העלתה על סדר היום את נושא הבטיחות בעבודתם ובעבודת עובדי ענף הבנייה בכלל. לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בלוד הכריע בתביעה לפיצויים בעקבות תאונה טראגית משנת 2000. פסק הדין רלוונטי יותר מתמיד.
התאונה קרתה כאשר עובד חברת הבנייה "אביב" נהרג במהלך בניית בניין בן יותר משבעים קומות. הבנייה נעשתה בשיטה של שימוש בתבניות יציקה ש"מטפסות" אוטומטית בעזרת מנופים ועגורנים, ומודבקות על הקומות. אחת התבניות – שמשקלה כארבע טון – הושענה על הקיר. המנוח שחרר את הקשירה שלה ואז היא קרסה. הוא לא הספיק להימלט, ונהרג.
הוא היה בן 51, והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. משפחתו ועיזבונו הגישו ב-2007 תביעה בביהמ"ש המחוזי בלוד. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי תבע אף הוא שיפוי של כ-3.5 מיליון שקל לביטוח לאומי על תגמולים ששילם למשפחה.
התביעה הוגשה נגד גורמים רבים, ביניהם המעסיקה (אביב), חברת "פרי" שסיפקה את "המערכת המטפסת", וחברת "כרמון", הממונה על הבטיחות באתר.
בשנת 2011 תביעת עזבון המנוח ומשפחתו הסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי, שהותיר לדיון את שאלת החלוקה הסופית של האחריות בין הצדדים המשתתפים בפשרה בלבד. במסגרת הפשרה שולמו למשפחה 786,000 שקל, בנוסף לגמלאות ביטוח לאומי בסך של כ-5.8 מיליון שקל.
בפסק דין ארוך ומנומק, השופטת מיכל נד"ב דנה בנסיבות התאונה: מטרת הורדת התבנית לקרקע בהוראת המנוח, הגורם לקריסתה, אחריותם של שלל הגורמים המעורבים, וגובה הנזק.
ללא הנחיות מתאימות
לאחר ששמעה עדויות וחוות דעת, השופטת השתכנעה כי התבנית התמוטטותה משום שהושענה בצורה מסוכנת ולא נתמכה כראוי או נקשרה לפני שחרורה מן העגורן.
השופטת סברה כי מי שנושאים בעיקר האחריות הן "אביב" ו"פרי" – כל אחת בשיעור של 40%.
בהקשר של המעסיקה, השופטת הזכירה בין היתר את חובתם של מעסיקים לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, הדרכת עובדים והזהרתם מפני סיכונים.
בנוגע ל"פרי", השופטת קבעה שהיא לא סיפקה הנחיות מתאימות והדרכה מספקת לעניין ההתנהלות עם המערכת. לעמדתה, אילו היו הנחיות מתאימות המנוח לא היה נדרש להורות על הורדת התבנית על מנת לשנות את קשירתה והתאונה הייתה נמנעת.
על ממונה הבטיחות ("כרמון") השופטת הטילה אחריות בשיעור של 20% בהתחשב במהות תפקידו כפי שעולה מתקנות הבטיחות. השופטת ציינה כי "משלא היו הוראות לעניין פירוק והרמה, הרי שבעצם חדל ממונה הבטיחות בכך שלא דאג להסדרת עניינים אלה או למצער לציון החסר בהוראות".
בתוך כך השופטת החליטה לייחס למנוח "אשם תורם" בשיעור של 20%, היות שהיה בעל ניסיון עשיר בעבודה עם תבניות מתועשות מטפסות, והוכשר כמנהל עבודה ומדריך בטיחות, ולמרות זאת פעל בניגוד לתקנות הבטיחות בעבודה.
בהמשך פסק הדין השופטת ניתחה את שיעור הנזקים שנגרמו למנוח ולבני משפחתו עקב התאונה, וקבעה כי הם עומדים על כ-9.2 מיליון שקל, בגין הפסד הכנסות ("שנים אבודות") וכאב וסבל.
בניכוי "רשלנותו" של המנוח סכום הנזק עמד על כ-7.36 מיליון שקלים. השופטת חייבה את פרי וכרמון לשלם למל"ל שיפוי בסך כ-3.5 מיליון שקל ביחד ולחוד – 75% סכום הגמלאות ששילם בניכוי חלקו של המעביד.
השופטת דחתה את תביעתו של המל"ל נגד שלוש חברות נוספות, אותן פטרה מן האחריות לתאונה, וחייבה את המוסד לשלם לכל אחת מהן הוצאות משפט בסך של 117,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ניסן מנו
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין