התאונה התרחשה ב-2009 והעובד נפגע פיזית ונפשית. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורו, הגדיל את פיצוייו ודחה את עמדת המעסיקה, שטענה כי הוא לא מיצה את ההליך מול ביטוח לאומי.
מסגר תושב הרשות הפלסטינית, שעבד בחברת "נחום בסה אביב תעשיות", נפצע לפני כשש שנים בתאונת עבודה, כשעסק בפירוק מתכת כבדה בחצר המפעל של מחלבת "טרה".
לייעוץ בנוגע לתאונות עבודה:
עורך דין תאונות עבודה
בית המשפט המחוזי בחיפה הטיל את האחריות על המעסיקה ועל חברת הביטוח שלה. לעניין הנזק, אומצה חוות דעת מומחה בתחום הנפשי, ונקבע כי התאונה גרמה להתפרצות סכיזופרניה פראנואידית אצל העובד, והעמיד את נכותו הנפשית על 70%, בנוסף לנכות אורתופדית של 19%.
בית משפט קבע שהעובד סובל מאובדן כושר ההשתכרות מוחלט לצמיתות. השתכרותו הממוצעת הייתה 5,600 שקל לחודש, אולם לנוכח הספק בדבר יציבות מקום העבודה, בהתחשב בכך שהוא תושב הרשות, בית המשפט הפחית 25% מבסיס השכר והעמידו על 4,200 שקל לחודש – דבר שכמובן השפיע על חישוב אובדן הפסדי ההשתכרות והפנסיה שלו.
העובד הגיש גם תביעה למוסד לביטוח לאומי. הוועדה הרפואית הכירה בנכות האורתופדית, אך דחתה את תביעתו לנכות בתחום הנפשי.
לאחר קביעת המומחה מטעם בית המשפט, האיש שוב פנה לביטוח לאומי בתביעה "להחמרת מצב", אלא שגם הפעם תביעתו נדחתה.
על כל פנים, בית המשפט המחוזי פסק לו פיצוי של כ-1.5 מיליון שקל עבור הפסדי השתכרות ופנסיה, טיפולים רפואיים ונסיעות, עזרת צד שלישי וכן כאב וסבל.
שני הצדדים הגישו ערעורים בבית המשפט העליון בנושא הנזק.
טענתה העיקרית של המערערת – המעסיקה – הייתה שיש לנכות "תקבולים רעיוניים" מביטוח לאומי, כלומר את התגמולים שהיה מקבל אילו היה מגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית.
בנוסף, המערערת טענה שהמשיב היה צריך לייפות את כוחה לייצג אותו לצורך הגשת הערר. משלא עשה כך, לשיטתה, הוא פעל בחוסר תום לב.
המשיב טען כי המערערת עצמה טענה שאין קשר סיבתי בין התפרצות הסכיזופרניה לבין התאונה, ולכן דרישתה לטעון בשמו את ההיפך בוועדת הערר נגועה בחוסר תום לב.
המשיב אף הגיש ערעור נגדי בו התלונן בעיקר על סכומי הפיצויים שנפסקו לזכותו.
פעל בכנות
השופטים יצחק עמית, צבי זילברטל ונועם סולברג דחו את ערעור המעסיקה, וסברו שהמשיב פעל בתום לב.
השופטים הבהירו שמי שנפגע בתאונת עבודה אמנם חייב למצות את זכויות בביטוח לאומי, "אולם הנטל על הנפגע אינו מוחלט". המשיב פעל בכנות, הוא הגיש תביעה לביטוח לאומי ואף פנה לוועדה הרפואית בתביעה להחמרה, אולם אין להרחיב את חובתו גם להגשת ערר.
כמו כן, השופטים קבעו כי זכותו של מעסיק לפעול בשם העובד היא זכות מצומצמת, ונוגעת רק למקרים שבהם העובד לא הגיש תביעה או נדחה על ידי ביטוח לאומי, אך לא לאי קביעת נכות או קביעת נכות נמוכה, שאז אין למעסיק פתחון פה.
מנגד, השופטים קיבלו את ערעורו של המשיב וסברו שלא היה מקום להפחית רבע משכרו על סמך הערכה שלפיה אולי בעתיד יימנע ממנו לעבוד בשטח ישראל.
"המשיב, מסגר במקצועו, היה בן 49 בעת התאונה, הוא עבד באופן רצוף בשנה שקדמה לתאונה ואין סיבה להניח כי היתר העבודה היה נשלל ממנו בעתיד, הן לאור גילו והן לאור עברו הפלילי-בטחוני הנקי", כתבו השופטים.
בהתאם, הוחלט להגדיל את פיצוייו ב-354,000 שקל. עוד נקבע כי המערערת תישא בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי.
- ב"כ המערערים: עו"ד גסאן אגברייה
- ב"כ המשיבים: עו"ד עאהד אגבארייה
* עורך דין אייל בן ישי עוסק בדיני נזיקין ותאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.