בית המשפט הוציא צו הרחקה מהאב, לאחר שהילד איים להתאבד אם ימשיך לגור אצלו. אמו הגיעה ארצה והגישה תביעת הגירה, שהתקבלה לאחרונה.
ילד בן 10 שהתלונן על אלימות קשה מצד אביו קיבל אישור להגר לארה"ב ולחיות שם עם אמו ומשפחתה החדשה. בפסק הדין שניתן לאחרונה על-ידי השופט יהורם שקד מבית המשפט למשפחה בתל-אביב נדחתה טענת האב להסתה וניכור הורי. השופט קבע כי האב הוא שמסרב מזה חודשים ארוכים לפגוש את בנו ולשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים כך שהאחריות לניכור מוטלת על כתפיו. בנסיבות אלה, טובת הילד להיות עם אמו שמהווה עבורו משענת יציבה.
ההורים נפרדו ב-2010, ושנתיים לאחר מכן החליטה האם לעבור לארה"ב עם בן זוגה החדש. בין ההורים הוסכם כי הילד יצטרף אליה אך בסופו של דבר האב מנע זאת והאם הגישה תביעת הגירה. התביעה התקבלה בבית המשפט למשפחה אך התיק התגלגל עד לבית המשפט העליון שלפני כשנתיים אישר סופית כי הילד יישאר עם אביו בישראל.
זמן קצר לאחר מכן האשים הילד את אביו באלימות מילולית ונפשית קשה ואיים להתאבד אם יישאר איתו. האם הגיעה במהרה ארצה ונעזרה בבית המשפט לנוער שהתרשם כי הילד נמצא במצוקה נפשית קשה, והוציא צו הגנה שהרחיק אותו מאביו. בינתיים עבר הילד להתגורר בבית הורי אמו והאם הגישה תביעת הגירה חדשה בתמיכת האפוטרופסית לדין שמונתה לילד.
האב התנגד לעתירה, הכחיש כל מעשה אלים, וטען כי הילד קורבן להסתה מצד אמו, שמנסה ליצור ביניהם ניכור.
אולם כשהשופט שקד שאל אותו מדוע לא התראה עם בנו מזה כחצי שנה אף שנקבעו מפגשים במרכז הקשר הוא ציין כי מבחינתו להיפגש באופן הזה עם הילד זו השפלה וכי עבר תקופה קשה משום שהכלבה שלו מתה.
לא התנהלות אבהית
"הסבריו של האב, בכל הכבוד, אינם מקובלים עליי", כתב השופט בפסק הדין שקיבל את התביעה. "לא להתנהלות זו מצופה מאב שטוען כי בנו יקר לליבו".
השופט ציין כי מתסקירי הרווחה וחוות דעת הגורמים המקצועיים עולה כי האחראי היחידי לניכור הוא האב, שמסרב לפגוש את בנו ולשתף עמם פעולה.
בתוך כך נקבע כי אין כל עדות להסתה מצד האם. נהפוך הוא, השופט התרשם כי האם מבינה את חשיבות הקשר בין האב לבין הילד וכי רק טובתו עומדת לנגד עיניה. השופט אף שיבח את האם על מסירותה. עם אות המצוקה הראשון, ציין, עזבה האם את עבודתה, לימודיה ומשפחתה החדשה בארה"ב והגיעה לסייע לו, לתמוך בו ולהעניק לו את החום שהיה חסר לו במשך חודשים ארוכים.
השופט הוסיף כי אמנם אין זה פשוט לנתק ילד מסביבתו, אך הבחירה באם – המהווה עבור הילד משענת יציבה ומיטיבה – מתחייבת בנסיבות המיוחדות של המקרה, שבהן האפשרות שיישאר עם אביו אינה מציאותית ולא תשרת את טובתו.
לפיכך נקבע כי המשמורת תעבור לאם והילד יהגר עמה לארה"ב. האם חויבה לשלב את הילד בטיפול רגשי ולעדכן את רשויות הרווחה המקומיות, ולאפשר תקשורת חזותית עם אביו לאחר הכנה נפשית. האב יוכל לבקר את הילד שלוש פעמים בשנה, בפיקוח רשויות הרווחה בארה"ב.
לבסוף השופט חייב את האב בהוצאות משפט גבוהות של 50,000 שקל שכן כתוצאה מהתנהלותו נאלצה האם לעזוב הכל ולשהות כאן חודשים ארוכים.
לחצו כאן לפסק הדין תלה"מ 72208-12-18
- ב"כ האם: לא צוין
- ב"כ האב: טובה אייזנשטיין, עו"ד לענייני משפחה
- האפוטרופסית לדין: עו"ד מרב פלד
עו"ד ארז אדיר רביב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין