הורים לתשעה הותירו משק שכבר שנים אין בו פעילות חקלאית. בית המשפט קבע שהבן שגר בנחלה יקבל את הזכויות בכפוף לכך שיפצה את יתר היורשים
השופטת מיכל ברדנשטיין הכריעה לאחרונה בסכסוך משפחתי בנוגע לגורל משק שהותירו הורי הצדדים. רוב היורשים דרשו שהמשק יימכר בשוק החופשי בעוד אחד מהאחים, שמעולם לא עזב את המשק, ביקש לקבוע שהוא היורש המוכן ומסוגל לקיימו. השופטת קיבלה את עמדת האח וקבעה שיפצה את היורשים האחרים.
להורים המנוחים היו 9 ילדים, אחת מהם נפטרה ושלושת ילדיה נכנסו בנעליה לעניין הירושה. בצו הירושה נקבע שכל האחים יורשים את ההורים בחלקים שווים.
ההורים לא מינו בן ממשיך בחייהם ובמשק לא מתקיימת פעילות חקלאית זה שנים רבות, מאז 1985.
אחד האחים גר במשק מאז ומעולם. על פי חוות דעת שמאי שהוגשה בתיק שווי המשק ״ברוטו״ הוא 4,300,000 שקל. שווי המשק ״נטו״ לאחר תשלומים צפויים (לרמ״י, מס שבח, היטל השבחה ומס רכישה) הוא 1,870,000 שקל.
הבן שגר במשק טען כי יש להחיל את הוראות חוק הירושה ולקבוע שהוא היורש שמוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי. לדבריו, בקביעת הפיצוי לשאר היורשים יש להפחית את כל התשלומים הצפויים במקרה של מכירה ולקחת בחשבון השקעות שהשקיע מהונו הפרטי במשק.
יתר האחים טענו כי משעה שלא מתקיימת במשק פעילות חקלאית זה עשרות שנים, אין לנתבע כל יתרון על פני שאר היורשים שיצדיק מסירת המשק לידיו - אפילו בכפוף לפיצוי. מעבר לכך נטען כי הנתבע אינו מסוגל מבחינה כלכלית לפצות את שאר היורשים.
לפיכך לשיטתם יש להורות באופן מיידי על מכירת המשק בשוק החופשי למרבה במחיר. לחילופין, לדבריהם, הפיצוי צריך להיות בערכי ברוטו בניכוי תשלומים צפויים לרמ״י בלבד.
מגורים רצופים
השופטת מיכל ברדנשטיין מבית המשפט למשפחה בירושלים קבעה יש למסור את הזכויות במשק לנתבע בכפוף לכך שיפצה בפועל את שאר היורשים, בהתאם לשווי נטו של המשק ולאחר הפחתת השקעותיו בנכס מאז פטירת ההורים.
היא הבהירה ששווי הפיצוי הוא בערכי נטו שכן אילו הנכס היה נמכר לצד שלישי, זה הסכום המוערך שהיה מתקבל בגינו, למעט סכום בגן מס רכישה של כ-80,000 שקל. לכן, היורשים אינם מפסידים מבחינה זו. שנית, החוב בתשלומים הצפויים ירבוץ לפתחו של הנתבע אם וכאשר יבקש למכור בעתיד את הנכס.
היא קבעה בנוסף שמשווי הזכויות נטו יש לבצע הפחתות בסך של 194,000 שקל (השקעות שונות של הנתבע במשק) וכן לגרוע את חלקו בירושה.
לפיכך קבעה השופטת שהסכום הכולל שבו על הנתבע לפצות את התובעים הוא 1,489,778 שקל.
היא הבהירה שאיש מהתובעים אינו טוען כי הוא מעוניין לקבל את המשק החקלאי. בהיעדר פעילות חקלאית במשק, אין יתרון למי מהיורשים מבחינת הפרמטר המקובל של טיפול ועיבוד המשק. במקביל, שיקולי תום לב, יושר וצדק הנוגעים למערכת היחסים הפנים משפחתית מובילים למסקנה שיש למסור את הזכויות לידי הנתבע.
זאת בין היתר לנוכח המגורים הרצופים של הנתבע במשק לאורך כל שנות חייו, העובדה שסייע לאב בשנים האחרונות שלפני המעבר לבית אבות ונשא בהוצאות אחזקת הבית כמו ארנונה, מים וחשמל.
השופטת סיכמה שהנתבע הוא היורש שמוכן לקיים את המשק ויש לאפשר לו בתוך 4 חודשים לפצות את היורשים, שאם לא כן ימונה כונס נכסים למכירת המשק בשוק החופשי.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 12739-11-18
- ב״כ התובעים: עו״ד בן ציון הכהן
- ב״כ הנתבעים: עו״ד רותם גליקסברג
עו״ד אפרת יוסים
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין