התאונה אירעה כאשר הפועל נפל דרך פיר בבניין וצנח מן הקומה הרביעית אל הקרקע. חברת הבנייה והאחראי במקום טענו כי הפועל לא היה עובד שלהם ולכן אינם אחראים לנזקיו אולם השופטת פסקה: אחראים בהחלט.
בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעתו של עובד בניין, שנפגע ביוני 2009 בתאונת עבודה קשה, כאשר נפל דרך פיר בבניין, צנח מן הקומה הרביעית אל הקרקע ונפגע באורח קשה. השופטת רננה גלפז מוקדי קבעה כי הנתבעים – הממונה על קבלני המשנה וחברת הבנייה "רחל מ.ג.ן" – אחראים להתרחשות התאונה ועליהם לפצות את הנפגע בכ-535 אלף שקל.
על סמך עדויות הנפגע ו-3 עדים נוספים לתאונה, הוא הספיק לעבוד יומיים באתר הבנייה בדימונה עד שנפצע בתאונה ונדרש לטיפול רפואי.
לפי גרסתם, בתום יום העבודה השני באתר, קיבלו העובדים מזרנים לשם לינה במקום והופנו על ידי האחראי לקומה הרביעית של הבניין. במהלך הרמת המזרנים, נתקל המזרן של הנפגע בעמוד, הנפגע נפל דרך הפיר וצנח אל הקרקע. הנפגע הובהל לבית חולים "סורוקה" בבאר שבע, שם נותח פעמיים לצורך קיבוע חוליות הצוואר.
התובע טען שהאחראי על קבלני המשנה קיבל אותו לעבודה וקבע את שכרו, ולכן בפועל היה מעסיקו הישיר מטעם החברה המבצעת ומכאן יוצא שהוא אחראי לתאונה יחד עמה.
התובע טען שהפיר לא נחסם באופן שימנע נפילה למרות פנייתו לאחראי ביום שלפני התאונה. התובע טען שבעקבות התאונה נגרמה לו נכות תפקודית בשיעור של 60% וכעת אין לו אפשרות להמשיך בעבודתו כפועל בניין.
הנתבעים טענו כי התובע כלל לא היה עובד שלהם וכי הפיר היה מסומן. לדבריהם, התובע שימש כראש צוות ולכן היה אחראי על הבטיחות במקום, כך שהאחריות לתאונה רובצת עליו. בהמשך טענו הנתבעים כי התובע חזר לעסוק בעבודות פיזיות קשות לאחר התאונה ולכן נכותו התפקודית נמוכה באופן משמעותי ממה שטען.
"היה עליהם לצפות נפילה"
השופטת גלפז מוקדי העדיפה את גרסת התובע הן לעניין התאונה והן בנוגע לזהות המעסיק.
באשר לאחריות, השופטת קבעה כי לא נעשו פעולות מצד הנתבעים על מנת להגן על העובדים במקום, על אף פניות העובדים בנושא הסכנה שבפיר הפעור.
לדבריה, לנתבעים הייתה אפשרות למנוע את הנזק. "היה עליהם לצפות נפילה של עובד דרך אחד הפירים אשר נותרו פעורים", כתבה. בנוסף נקבע כי הנתבעים הפרו את החוק כשלא חסמו את הפיר ולא הדריכו את העובדים לגבי הסכנה במקום.
על כן, השופטת קבעה כי הנתבעים אחראים לנזקי התובע, ובתוך כך דחתה את הניסיון להטיל עליו רשלנות תורמת, שהרי לתובע לא הייתה שליטה על נסיבות הנפילה.
לאחר מכן, ובהתאם לחוות דעת של מומחים רפואיים שמינתה, השופטת העמידה את הנכות התפקודית שלו על 30% לנוכח הגבלות אורתופדיות ובעיות בתחום הנוירולוגי, שפוגעות ביכולתו להמשיך לעבוד בעבודת כפיים.
מכאן השופטת ניגשה לחישוב נזקי התובע, אותם העריכה בסופו של דבר בכ-535,000 שקל. בהקשר זה, השופטת הוסיפה כי הנתבעים מנעו מהתובע את האפשרות למצות את זכויותיו מול הביטוח הלאומי מאחר שהתנערו מעבודתו אצלם, ולכן היא לא ניכתה מהפיצוי שנפסק סכומים שהתובע היה יכול לקבל מהביטוח הלאומי. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 140,000 שקל.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ארנון מילר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין