תביעה שהגישה האישה נגד האיש התקבלה לאחרונה. בין היתר נפסק כי זכויות בבית שרכשה לפני תחילת הקשר לא ישותפו ביניהם וכי על האיש לפצות אותה על מהלכים שביצע בעסק המשותף מאחורי גבה.
בני זוג שחיו כידועים בציבור נפרדו ב-2015 לאחר כ-13 שנות קשר. השופטת אלה מירז קיבלה לאחרונה תביעה רכושית שהגישה האישה נגד האיש. היא קבעה שאין ראיות לכוונת שיתוף ביחס לבית שרכשה האישה לפני תחילת הקשר וכי העסק שהקימו השניים והבית שרכשו יחד – משותפים.
הצדדים הכירו ב-2002 כשהאיש רווק והאישה גרושה מזה כ-8 שנים. בשנת 1996, בסמוך לגירושיה, האישה רכשה בית.
כשנתיים לאחר תחילת הקשר רכשו בני הזוג מגרש בכוונה להקים עליו את ביתם. לימים הם בנו את הבית ועברו לגור בו ב-2012. הזכויות במגרש ובבית המגורים נרשמו על שם האיש בלבד. במקביל הם הקימו עסק בתחום התיירות.
לאחר הפרידה הגישה האישה תביעה נגד האיש באמצעות עו״ד איילה תל פז. היא ביקשה להצהיר על בעלותה הבלעדית בנכס שרכשה טרם הכרות הצדדים. לדבריה, מדובר בביתה הפרטי אותו הועידה לבתה ולא הייתה לה כל כוונה לשתף את האיש בנכס.
בנוסף היא ביקשה להצהיר שהזכויות בבית שנרכש במהלך הקשר ובנכס נוסף שייכות גם לה חרף רישומן על שם האיש.
היא גם עתרה לקבל חצי משווי העסק המשותף, כולל חצי מהכספים ששולמו לעסק בעקבות הסכם שנרקם לדבריה מאחורי גבה בין האיש לבין צד שלישי.
האיש, שיוצג על ידי עו״ד יהונתן קניר, טען מנגד כי כידועים בציבור הצדדים קיבלו על עצמם שיתוף בנכסים ולכן יש לראות גם את ביתה של האישה, אותו רכשה טרם היכרותם, כרכוש משותף. הוא הוסיף כי זכויותיו בנכס נובעות גם משיפוץ ״ענק״ ששהצדדים ביצעו בו מכספים משותפים.
אקט של עצמאות
אך סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, קיבלה את עמדת האישה. היא הבהירה כי אמנם הצדדים גרו בנכס שרכשה האישה וערכו בו שיפוצים ולכאורה ניתן ללמוד מכך על כוונת שיתוף.
ואולם, שיקולים אחרים מטים את הכף לעבר הקביעה כי לא מדובר בנכס משותף. השופטת ציינה כי מדובר בנכס שנרכש זמן רב לפני הכרות הצדדים וכי האישה רכשה את הבית לאחר ובעקבות גירושה מבעלה מה שהיווה עבורה אקט של עצמאות אישית וכלכלית.
השופטת הוסיפה כי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שיחסיה של האישה עם האיש היו בבחינת ״סיבוב שני״ וכי היא מבוגרת ב-12 שנה ממנו. ״יש לייחס לאישה בנסיבות אלה מודעות רבה יותר לרכושה האישי ולביטחון העתידי שלה״, כתבה.
עוד ציינה השופטת כי האיש הפריז בתיאור העבודות ולא די בשיפוץ שנעשה כדי ללמד על כוונת שיתוף. עם זאת היא קבעה שהאיש זכאי להשבת 35,000 שקל שהושקעו בשיפוצים.
עוד קבעה השופטת כי הבית והמגרש שרכשו הצדדים במהלך הקשר משותפים, בהתעלם מאופן רישום הזכויות. קביעה דומה נעשתה ביחס לנכס נוסף שרכשו השניים להשקעה.
גם לגבי העסק נקבע שמדובר בנכס משותף. השופטת ציינה שהאישה גילתה בקיאות ברמת המיקרו והמקרו בנעשה בעסק וניכר כי הייתה מעורבת מאוד בפעילות. עוד נקבע כי על האיש לשלם לה 7,980 אירו בגין עסקאות שביצע מאחורי גבה.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 43269-12-15
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.