טען שקידם תמ"א בבניין של אימו – ותבע שכר טרחה

עורך הדין סיפר שסיכם בזמנו עם היזמית כי בתמורה לקידומה כאחראית על הפרויקט היא תשלם לו 4% מסך המכירות. השופטת לא השתכנעה

בית משפט השלום באשדוד דחה לאחרונה תביעה של עורך דין לקבלת מאות אלפי שקלים שכר טרחה עבור קידום לכאורה של פרויקט התחדשות עירונית בבניין שבו גרה אימו. בהעדר מסמך חתום התומך בגרסתו ובהתחשב בעדויות השותפים בחברה היזמית לפיהן לא היו דברים מעולם, השופטת רוני סלע לא קיבלה את טענותיו.

הנתבעת, יזמית נדל"ן, ביצעה פרויקט התחדשות עירונית בבניין ברחוב המעפילים באשדוד שבו מתגוררת אימו של התובע, עורך דין במקצועו.

בתביעה שהגיש לבית המשפט סיפר עורך הדין כי הוא למעשה היה המארגן, היוזם והמקדם העיקרי של הפרויקט, וכי הוא והשותפים בחברה היזמית הסכימו בזמנו שתשולם לו תמורה כספית בעד קידומה כאחראית על ההתחדשות העירונית בבניין.

לדברי התובע בשנת 2012, בהיותו סטודנט למשפטים, פגש באקראי בעורך דין שהיה בשעתו שותף בחברה היזמית, וסיפר לו שבאפשרותו לקדם תמ"א בבניין שבו מתגוררת אימו. לגרסת התובע, אותו עורך דין הציע לו להתמחות אצלו אחרי הלימודים, ובמהלך הסטאז' סוכם בינו לבין כלל השותפים בחברה שעבור קידום הפרויקט הוא יזכה לעמלה של 4% מסך מכירות הדירות החדשות. לראיה הציג התובע הסכם שכר טרחה ממאי 2012, שלכאורה תומך בגרסתו.

לטענת התובע היזמית הפרה את ההסכם משלא שילמה לו את שכר הטרחה המוסכם, ועליה לפצות אותו בכ-400 אלף שקל.

אלא שהיזמית כפרה בגרסת התובע וטענה שלא היו דברים מעולם. לטענתה, ככל שבוצעו פעולות כלשהן מצדו לקידום הפרויקט, הרי שהן נעשו במסגרת התמחותו במשרד עורכי הדין או כבעל אינטרס עבור אימו. היא ציינה כי בינה לבין התובע לא נכרת בשום שלב הסכם מחייב שאותו היא יכולה הייתה להפר.

איפה חתימת היזמית?

השופטת סלע ציינה שהסכם שכר הטרחה שהציג התובע לא נושא את חתימת היזמית, מה שלמעשה שולל את תוקפו המשפטי.

"אין מדובר בענייננו בתובע שהוא הדיוט", הדגישה השופטת, "אלא במי שהיה בשנת 2012 מתמחה במשפטים, בעל השכלה משפטית, וכיום הוא עורך דין, ואף אינו בחור צעיר. התובע היה מודע אפוא היטב לאופן בו יש לעגן התחייבויות, ולמשמעויות המשפטיות של העדר חתימה על הסכם, ודאי מסוג זה שבענייננו".

בתוך כך השופטת ציינה שכלל השותפים בחברה היזמית הכחישו בתוקף שהייתה בין הצדדים הסכמה כלשהי לתשלום לתובע, באופן השולל היווצרות הסכם בהתנהגות. כך, השותף שאצלו התמחה התובע בזמנו העיד באופן ברור ומפורש כי דרישת התובע לתשלום לא הבשילה לכדי הסכמה ברורה. שותף נוסף העיד ש"אין שום אמת בתביעה" וכי "מעולם לא הייתה הסכמה כלשהי בין הנתבעת לתובע ביחס לפרויקט".

דיירי הבניין שהעידו מטעם ההגנה אישרו גם הם כי התובע נמנע מלבצע פעולות מהותיות כלשהן לצורך קידום הפרויקט. אחד מהם סיפר שהתובע מעולם לא פנה אליו או לאימו בקשר לפרויקט, לא החתים אותם על שום מסמך ואף לא ניהל עמם שיחה כלשהי בנושא.

השופטת קבעה שגרסת התובע ביחס למעורבותו בפרויקט וזכאותו לשכר טרחה היא עדות יחידה הניצבת בפני שלל ראיות סותרות, ואין ביכולתה לקבל את התביעה. התובע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 28 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד רן קוסטיצקי
• ב"כ הנתבעת: עו"ד שירה קופמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין