השופט, שנאלץ לשלול את התשלום לנוכח הוראת החוק המחייבת מתווכים להחתים לקוחות על הסכם כתוב, הודה כי מדובר בתוצאה מתסכלת כיוון שהלקוחה נהגה בחוסר תום לב.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך לאחרונה את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, ושלל ממתווכת דמי תיווך עבור עסקת מכר. לשופט אלון אינפלד אמנם לא היה ספק כי המתווכת זכאית לשכר עבור עמלה ואולם למרות "התוצאה המשפטית מתסכלת" השופט הבהיר כי לפעול בהתאם להוראות החוק, ואלה קובעות כי מתווכים לא זכאים לשכר טרחה אם לא החתימו את הלקוח על הסכם בכתב.
ב-2015 נמכרה דירה בבאר שבע תמורת כ-1.3 מיליון שקל לרוכש שהובא על ידי מתווכת מורשית. לאחר שהמוכרת סירבה לשלם לה דמי תיווך, הגישה המתווכת תביעה לשכ"ט של כ-26 אלף שקל (2% ממחיר העסקה) בבית משפט לתביעות קטנות, בה טענה כי אמנם לא נחתם בינה לבין המוכרת הסכם בכתב, אך זו התחייבה בעל-פה לשלם לה עבור עבודתה והיא האמינה לה נוכח יחסי החברות שנרקמו ביניהן.
בפסק הדין שניתן לפני כשנה, נקבע כי חוק המתווכים אמנם מורה לשלול שכר ממתווך שלא החתים לקוח על הסכם, אך למרות זאת, נוכח חוסר תום ליבה של המוכרת הוחלט לפסוק למתווכת שכר טרחה מופחת של 12,000 שקל בנוסף ל-2,250 שקל הוצאות.
בבקשת רשות ערעור שהגישה על פסק הדין טענה המוכרת כי הבהירה למתווכת מראש שלא תשלם לה. בשלב מסוים, לטענתה, התפתחו היא הציעה לה 5,000 שקל כמחווה של הערכה אך בהמשך התחרטה בשל התנהלותה הלא הוגנת. מכל מקום נטען כי בית המשפט שגה כשפסק למתווכת תשלום בניגוד ללשון החוק.
מנגד ביקשה המתווכת שלא להתערב בפסק הדין היסודי שהתבסס על מהימנות גרסתה לעומת טענותיה הכוזבות של המוכרת, שניסתה להציג עצמה כצד החלש בעסקה אף שהייתה מלווה לאורך כל הדרך בשתי בנותיה – אחת מהן עו"ד העוסקת בתחום המקרקעין. בנסיבות אלה צדק בית המשפט כשהגמיש את דרישת הכתב נוכח התנהלותה תוך הפחתת דמי התיווך.
למען טובת הכלל
השופט אינפלד אישר שהמוכרת נהגה בחוסר תום לב משווע כשהתנערה מהתחייבותה לתשלום דמי התיווך רגע אחרי העסקה.
עם זאת, השופט הבהיר כי לפי פסיקת בית המשפט העליון סטייה מדרישת הכתב בחוק המתווכים מצומצמת למקרים חריגים במיוחד של "מרמה ממשית". מקרה זה, קבע, לא נכלל בגדרם, שכן המוכרת לא תכננה "מעשה עוקץ". בתחילה היא התחייבה לשלם ולאחר המכירה החלה להתלבט, ניסתה להוריד את הסכום ולבסוף סירבה לשלם.
במילים אחרות, מדובר בסכסוך רגיל ביותר ובדיוק למקרים כאלה כיוון המחוקק כשהחליט "לקנוס" מתווכים שלא דואגים להסכם כתוב – מעשה שעשוי להביא לניצול צרכנים תמימים וחלשים ולהביא להתדיינויות משפטיות מיותרות.
בנסיבות אלה השופט לא סבר שאפשר לחרוג מדרישת הכתב המהותית אף אם "התוצאה המשפטית מתסכלת" נוכח העובדה שהמוכרת התעשרה על חשבון זיעת אפה של המתווכת. בהקשר זה השופט הסכים כי המוכרת לא הייתה צרכנית מוחלשת שזקוקה להגנה אבל הבהיר כי יש חשיבות בקיום התכלית הכללית של החוק גם אם יוצא שבמקרה מסוים הצרכן מרוויח באופן לא מידתי.
לפיכך בקשת הערעור התקבלה, תשלום שכר הטרחה בוטל והנחמה היחידה שנמצאה למתווכת שלא נפסקו למוכרת הוצאות משפט.
- ב"כ המבקשת (המוכרת): עו"ד שיזף גפני
- ב"כ המשיבה (המתווכת): עו"ד ערן כהן
עו"ד חן ספקטור
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין