להחלטה בעניין מדינת ישראל נ' יון ואח'
המדינה הודתה באחריותה לנזקי עובדים זרים חוקיים שגירשה. היא דרשה מהם להגיע לארץ כדי להיחקר על גובה הפיצוי שדרשו, אבל את כניסתם ארצה היא התנתה בהפקדת ערבות של עשרות אלפי שקלים. הזרים, שטענו שאינם יכולים לעמוד בכך, ביקשו להיחקר בוידאו ממולדובה. העליון אפשר את המהלך.
עובדי בניין מולדבים גורשו מהארץ, לא לפני שנעצרו ונכלאו למספר ימים, אף שהיו בעלי אשרות ורישיון עבודה. ב-2009 הם הגישו תביעה נגד המדינה לפיצוי בשל מעצרם וכליאתם שלא כדין, אשר לטענתם, הסבה להם נזקים כלכליים ואחרים.
המדינה הודתה באחריותה, וכל שנותר הוא לדון בשאלת גובה הפיצוי. בהסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים הוסכם, כי על מנת לבדוק את גובה אובדן ההכנסה של התובעים (שהמדינה הכחישה), ייקבע מועד לדיון הוכחות שאליו יצטרכו התובעים להגיע, וככל שלא יתייצבו, רכיב זה יידחה.
אלא שהשליטה על הגעתם של התובעים שגורשו מצויה ביד המדינה, וזו דרשה שכל אחד מהם יפקיד ערבות של 30 אלף שקל כדי להבטיח את עזיבתו מיד לאחר העדות.
התובעים, שטענו שאין להם יכולת להפקיד סכומים כאלה, ביקשו מבית משפט השלום בתל אביב לאפשר להם להיחקר בכינוס וידאו. המדינה התנגדה ובית המשפט הסכים עמה.
במאי 2013 הפך בית המשפט המחוזי בתל אביב את החלטת השלום. המחוזי, שקבע כי המחלוקת הפשוטה לגבי סכום הפיצוי אינה מצריכה את נוכחותם הפיזית של התובעים, אפשר להם להיחקר בווידאו והטיל על המדינה לשלם את עלות העדות.
המדינה התנגדה בכל תוקף לחקירת המשיבים בוידאו, ועוד על חשבונה, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. היא טענה, שסיבות כלכליות אינן עילה מספיק טובה כדי לאפשר חקירה יוצאת דופן שכזו ודרשה לקיים את ההסדר כלשונו.
המדינה גם הודיעה שהיא מוכנה ללכת לקראת התובעים ובמקום ערבות, להתנות את תשלום הפיצוי בחזרת התובעים למולדתם לאחר העדות.
התובעים התנגדו לבקשה ומחו על כך שרק עכשיו נזכרה המדינה לוותר על הערבות. הם הוסיפו שהם מוכנים לשקול את ההצעה בכפוף לחיוב המדינה בהוצאות חריגות שיגלמו את תוצאות התנהלותה: בזבוז זמן והכבדה על ההליך.
"שכחה" שהיא זו שגירשה את התובעים
השופטת (בדימוס) עדנה ארבל, שציינה כי לא מדובר במקרה שמצדיק דיון בפעם השלישית, קבעה שיש לאפשר את העדות בוידאו, בשל הנסיבות הייחודיות של המקרה.
השופטת קבעה שאין צורך מהותי בנוכחותם הפיסית של התובעים בדיון על נזקים ממוניים, שקל לחשבם, במיוחד כשאין ספק שהמדינה אחראית להם.
השופטת הודיעה למדינה, שבעידננו ניתן לצפות בכינוס הוידאו בזמן אמת ולהתרשם באופן ישיר מעדות התובעים וחקירתם, כאילו היא מתבצעת ממש בבית המשפט.
עוד הזכירה השופטת למדינה, שעמדה על קיום ההסדר, שמימושו תלוי בידיה בלבד, שכן כנראה ש"שכחה" שהיא זו שגירשה את התובעים מהארץ שלא כדין והיא זו שמונעת מהתובעים את הכניסה אליה.
לבסוף הדגישה השופטת שהמדינה רשאית להעלות בפני בית משפט השלום שדן בתביעה את ההצעה החדשה שהעלתה ואת התנאי שמציבים התובעים, וראוי שבית המשפט ישקול זאת לחיוב. המדינה חויבה בהוצאות ושכר טרחה של 5,000 שקל.
לדברי עו"ד מתן חודורוב, העוסק בייצוג עובדים זרים, "בית המשפט מחדש ומקבל את טענת התובעים, לפיה כשקיימת אפשרות פעולה חלופית שהוכחה מדעית וטכנולוגית, ניתן לעשות שימוש בטכנולוגיה ואין להגבילו, בוודאי לנוכח התנאת כניסת התובעים לישראל בערבויות גבוהות שהתעלמו לחלוטין מנסיבותיו המיוחדות של התיק".
- ב"כ המבקשת: עו"ד ח' זנדברג, עו"ד א' נווה
- ב"כ המשיבים: עו"ד ו'מיסויוק
להחלטה בעניין מדינת ישראל נ' יון ואח'
*עו"ד מתן חודורוב עוסק בייצוג עובדים זרים ומשפט מנהלי וחוקתי
**המגיב לא ייצג בתיק
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.