הסניגור של הנאשם הצליח להראות בהסתברות גבוהה שלא נשמר קשר עין רציף בין השוטר בניידת לבין הרכב שנקלט בממל"ז, כך שייתכן כי הנאשם לא היה הנהג שביצע את העבירה.
נהג שהואשם בנהיגה במהירות של כ-200 קמ"ש בכביש 4 זוכה לאחרונה מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו. השופט דן סעדון מבית המשפט לתעבורה בתל-אביב קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח שהשוטרים שמרו על קשר עין רציף עם הרכב שנקלט בממל"ז עד שנעצר, מה שמעלה את החשש לטעות בזיהוי.
בכתב האישום שהוגש בשנה שעברה נטען כי באחד הלילות של מרס 2017 נהג הנאשם בכביש 4 לכיוון דרום במהירות של 196 קמ"ש (לאחר הפחתת 5 קמ"ש בהתאם לנהלי המשטרה החלים על מדדי מהירות בממל"ז) בעוד שמהירות המותרת היא 90 קמ"ש.
לפי טענת התביעה, שיוצגה על ידי עו"ד ליהי אדלר, הנהג ביצע עבירות של נהיגה בקלות ראש ובמהירות העולה על המותר לאחר שנקלט בממל"ז.
לפי עדותו של השוטר שהפעיל את הממל"ז, הוא מיהר לדלוק אחרי רכבו של הנאשם תוך שמירת קשר עין רציף, וכעבור כ-2 קילומטר הצליח לעצור אותו.
מהצד השני, הנאשם כפר במיוחס לו. טענת ההגנה העיקרית שהעלה הסניגור עו"ד ארז רופא הייתה כי יש סיכוי טוב שהמפעיל עצר את הנהג הלא נכון.
הסניגור טען כי על הכביש היו עוד רכבים רבים. בהתחשב בכך, במהירות הנסיעה של "רכב המטרה" ובעובדה שהניידת נסעה מרחק רב עד שהנאשם נתפס, קשה להאמין שהמפעיל הצליח לשמור על קשר עין רציף עם הרכב.
טענה זו, שגובתה בחוות דעת מומחה, מקימה לטענת הסניגור ספק סביר באשר לזהות הנהג שביצע את העבירה.
העקיפות הכריעו את הכף
ואכן, השופט סעדון קבע כי זהו הטעם העיקרי שהוביל אותו לזכות את הנאשם מחמת הספק.
השופט ציין כי בדו"ח לא נכתב מה היה מצב התנועה בזמן הרלוונטי. לצד זאת, המפעיל הסכים בעדותו כי כביש 4 סואן גם בשעות הלילה וכי בזמן המרדף הוא עקף לפחות רכב אחד.
בהתחשב בכך, קבע השופט, קשה להאמין שהמפעיל הצליח לשמור על קשר עין רציף עם הרכב שנקלט בממל"ז.
"ברור כי ביצוע עקיפה בטוחה מחייבת את הנוהג (במקרה זה המפעיל) לבחון במראות הרכב אם הוא יכול לסטות בבטחה לנתיב העקיפה ולאחר מכן להתבונן שוב במראות על מנת לראות אם ניתן לסטות בבטחה חזרה לנתיב בו נהג קודם לכן. לצורך התבוננות במראות הרכב נדרש הנהג (המפעיל) להסיט מבטו מרכב המטרה כדי להתמקד במראות באופן המביא לניתוק קשר עין רצוף עם רכב המטרה", כתב בהקשר זה.
יותר מזה, בעדותו בבית המשפט אישר המפעיל כי "יכול להיות" שלא כל הזמן שמר על קשר עין, אם משום שהחל את המרדף בנסיעה איטית ואם משום שחלף בעיקול שהקשה על שדה הראיה ולאחריו נחשף לרכבים נוספים, חלקם דומים לזה של הנאשם.
עדות זו, קבע השופט, מחזקת את טענת ההגנה בדבר אפשרות לטעות בזיהוי ומכאן שהתביעה לא הוכיחה שהנאשם ביצע את העבירה מעל לכל ספק – כנדרש במשפט פלילי.
מסקנות נוספות הובילו לזיכוי, בהן נתונים שגויים בדו"חות האירוע וכתב לא ברור שמנע מהנאשם מידע ופגע ביכולתו להתגונן כראוי.
משכך נקבע כי ההגנה הצליחה לבסס ספק סביר לגבי נכונות הזיהוי של הרכב שנקלט בממל"ז כרכבו של הנאשם.
- ב"כ המאשימה: עו"ד ליהי אדלר מטעם התביעה המשטרתית
- ב"כ הנאשם: עו"ד ארז רופא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין