ועדה רפואית לא הגדילה נכות נפשית של נפגע עבודה כי הוא שזוף

ביטוח לאומי טען כי שהותו של הנפגע בים והעובדה שהוא משחק מטקות מעידות על רמת תפקוד סבירה. בית הדין לעבודה לא הבין את הלך המחשבה המקצועי של חברי הוועדה והורה על דיון חדש בהרכב אחר.

סגנית נשיא בית הדין לעבודה בירושלים שרה ברוינר ישרזדה קבעה כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת ועדה רפואית של ביטוח לאומי שלא להגדיל אחוזי נכות נפשית של נפגע עבודה בהסתמך בין היתר על כך שהוא הולך לים, שזוף ומשחק במטקות. בפסק הדין צוין כי הלך המחשבה של הוועדה לא ברור לנוכח מסמכים רפואיים המעידים כי הנפגע סובל מדיכאון מג'ורי ופוסט טראומה, שלא זכו להתייחסות. באופן חריג הורתה השופטת ברוינר ישרזדה להחזיר את התיק לדיון נוסף בוועדה בהרכב שונה.

צעיר כבן 32 נפגע ב-2016 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. מעבר לפגיעות בעין שמאל ובידיים הוא סבל גם מדיכאון והפרעה פוסט טראומתית אך ועדה רפואית של ביטוח לאומי קבעה לו נכות נפשית של 10% בלבד.

במרץ 2019 דחתה ועדה הרפואית לעררים ערר שהגיש. בהחלטה נקבע כי רמת התפקוד והפעילות של הנפגע סבירה: הוא נמצא בטיפול פסיכיאטרי, אין תיעוד לטיפול תרופתי רציף, מאז התאונה הוא נסע 9 פעמים לחו"ל והשיזוף שלו מעיד ששהה זמן רב על שפת הים, מה גם שהוא משחק במטקות.

בערעור שהגיש על ההחלטה טען הנפגע כי הוועדה התעלמה מחוות דעת של פסיכיאטרים, פסיכולוגית קלינית ומטפל גוף ונפש, שהעידו כי ההפרעה הנפשית שלו אינה קלה ויש לה השפעה מהותית על היכולת שלו לצאת לעבוד. עוד לדבריו, ההחלטה התבססה על שיקולים זרים כמו השיזוף, הטיסות ומשחקי המטקה, אף שהסביר כי השהות בים עוזרת לו להתמודד עם מצבו. לפיכך ביקש הנפגע להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש.

ביטוח לאומי טען מנגד כי חברי הוועדה ערכו בדיקה קלינית מקיפה והסתמכו על מסמכים רפואיים המעידים כי המערער לא מיהר לקבל טיפול נפשי לאחר התאונה. עוד נטען כי ההתייחסות לעולמו החברתי הייתה לגיטימית כיוון שהיא מעידה על יכולתו התפקודית. לפיכך התבקש בית הדין לדחות את הערעור או להחזיר את הדיון לאותה ועדה.

נעולה בעמדתה

אך השופטת וסגנית נשיא בית הדין שרה ברוינר ישרזדה מצאה כי אכן נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה. ראשית, השופטת ציינה כי הוועדה לא פירטה על אילו מסמכים התבססה למעט שניים, אף שהמערער הציג בפניה תיעוד רפואי רב המאשר את טענתו כי הוא סובל מדיכאון מג'ורי, חרדות והפרעה פוסט-טראומתית. השופטת הוסיפה כי הקביעה לגבי הטיפול התרופתי כלל לא תואמת את התיעוד הרפואי שהציג.

עוד צוין כי הוועדה אכן הקדישה מילים רבות לפעילויות הפנאי של המערער. היא אמנם רשאית הייתה להתייחס לכך אלא שלדברי השופטת "אין בכך, ומכל מקום הוועדה לא הראתה כיצד יש בכך, כדי לספק מסקנה מקצועית ביחס למצבו הנפשי ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה בעניין זה".

בנסיבות אלה, השופטת קבעה כי המערער צודק. לנוכח ההתעלמות מהמסמכים שהגיש והמשקל הרב שיוחס לשיזוף ולמטקות, נראה כי הוועדה "נעולה בעמדתה" ולכן באופן חריג יש הצדקה לדיון נוסף בתיק בוועדה אחרת.

לפיכך הערעור התקבל תוך שהשופטת הורתה כי ההרכב החדש לא יעיין בפרוטוקול של ההרכב הקודם או בפסק הדין. לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ המערער: עו"ד מורן מזל אבגי
• ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד מושונוב

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין