אזרחית עובדת צה"ל ביקשה להכיר בה כנפגעת עבודה עקב אירוע טראומתי ואלים. ביטוח לאומי נלחם בה בכל ערכאה אפשרית – אך לבסוף הפסיד.
סגנית נשיא בית הדין לעבודה בתל אביב רוית צדיק הכירה לאחרונה בהחמרה במצבה הנפשי של אזרחית עובדת צה"ל (60) כפגיעת עבודה חרף התנגדותו הנחרצת של הביטוח הלאומי. בכך, שמה השופטת סוף לסאגה שנמשכה שנים, במהלכה ביטוח לאומי סירב שוב ושוב להכיר בכך שאירוע אלים ותוקפני שחוותה התובעת בעבודתה גרם להידרדרות במצבה הרפואי והנפשי.
הסכסוך מול ביטוח לאומי החל בעקבות דחיית בקשתה של אזרחית עובדת צה"ל להכיר בה כנפגעת עבודה עקב אירועים חריגים שהתרחשו בעבודתה בבסיס צבאי בין השנים 2002-2003.
בתביעה שהגישה נגד המוסד ב-2010 באמצעות עו"ד בועז דרנס ממשרד מרקמן את טומשין טענה התובעת כי לקראת המחצית הראשונה של 2002 אחד המחסנאים בבסיס התעצבן עליה והחל לצעוק עליה, לקלל אותה ולבסוף אף ניסה לתקוף אותה.
התובעת תיארה את מפח הנפש שנגרם לה במיוחד לאחר שתלונה שהגישה נגד המחסנאי במצ"ח נסגרה. מיד לאחר מכן היא אובחנה עם סכרת ואף החלה ליטול טיפול תרופתי עקב החמרה במצבה הנפשי.
בתחילה, התובעת ביקשה להכיר בסכרת בלבד כפגיעה בעבודה אך בית הדין לעבודה דחה את התביעה. בהמשך, ערעור שהגישה לבית הדין הארצי התקבל בחלקו, והתיק שוב חזר לבית הדין לעבודה שהפעם קבע שהסכרת כן נחשבת לפגיעה בעבודה.
מצער ותמוה
אלא שהתיק עלה שוב לארצי לאחר שביטוח לאומי הגיש ערעור בו טען כי הסכרת היא תוצר של מצבה הנפשי של התובעת – שכלל אינו קשור לעבודה.
בעקבות זאת בית הדין הארצי החליט שצריך למנות מומחה נפשי שיבדוק את הטענה, וכך התיק הגיע חזרה לסגנית הנשיא צדיק מבית הדין האזורי.
בהתאם להוראות בית הדין הארצי, מינתה השופטת פסיכיאטר שיבדוק האם יש קשר בין האירוע החריג לבין מצבה הנפשי של התובעת ומחלת הסכרת.
ממצאי הפסיכיאטר היו כי ישנם 60% סבירות שמצבה הנפשי של התובעת הוחמר בעקבות האירוע בעבודה לעומת השפעה של 40% הנעוצה בקווי האישיות שלה.
בהסתמך על עמדתו בית הדין המליץ לביטוח לאומי להכיר במצבה של התובעת כפגיעה בעבודה אולם עוה"ד מטעם המוסד, עדי וידנה, סירבה להצעה וביקשה להגיש למומחה שאלות הבהרה.
מהצד השני, עוה"ד דרנס הודיע כי הוא מוותר על הטענת לגבי הסכרת (ומותיר את ההחלטה לוועדה הרפואית של ביטוח לאומי) אבל דורש להכיר בהחמרה במצבה הנפשי של התובעת.
לאור הודעתו, מה שנותר לסגנית הנשיאה צדיק לבחון הוא האם האירוע הטראומתי שהתובעת חוותה בעבודה אכן גרם להרעה פסיכיאטרית.
התשובה של השופטת הייתה חיובית וכללה דחייה מוחלטת של הבקשה מטעם ביטוח לאומי. השופטת ציינה כי חוות דעתו של המומחה הנפשי הייתה "ברורה נהירה ומפורטת" ולכן אין סיבה להמשיך בהליך שנגרר בין ערכאות מזה שנים רבות.
לפיכך, בסופו של דבר התביעה התקבלה וביטוח לאומי חויב להכיר בתובעת כנפגעת עבודה.
טרם חתימת פסק הדין, מתחה השופטת צדיק ביקורת נוקבת על התנהלותו ה"מצערת והתמוהה" של ביטוח לאומי אשר "דבק בהתנהלות נוקשה ואטומה כלפי התובעת ללא כל הצדקה". לנוכח התנהלות זו השופטת החליטה לחייב את המוסד בהוצאות משפט ושכר טרחה של 24 אלף שקל – סכום שנחשב גבוה במיוחד בהליכים מסוג זה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין