האם טענה שחתמה על המסמכים תחת איומים והוטעתה. השופט לא התרשם שזו האמת אבל הורה על ביטול העסקה בכל זאת
בית המשפט למשפחה בקריות ביטל לאחרונה עסקת מתנה במסגרתה העבירה קשישה כבת 80 את הזכויות בדירתה לבת אחת מבין חמשת ילדיה. השופט ניר זיתוני הבהיר כי לא שוכנע שהבת הטעתה אותה או כפתה עליה לחתום על המסמכים באלימות ואיומים כטענתה, שכן התרשם שהאם עצמאית וצלולה וידעה מה היא עושה. עם זאת נקבע כי הרצון שלה השתנה והיא רשאית להתחרט, ובכל מקרה מדובר במתנה אסורה שאין לה תוקף לפי חוק הירושה.
הקשישה חתמה לפני כ-4 שנים על תצהירי מתנה שקובעים כי הזכויות בדירתה יעברו לבתה, בכפוף לכך שתוכל להמשיך לגור בה כל חייה. בנוסף נאסר על הבת למכור את הדירה בשנה הראשונה שלאחר מות האם.
בתביעה שהגישה האם לפני כשנתיים באמצעות עורכי הדין אלי סרור ואלדד בן-הרוש, היא ביקשה לבטל את המתנה.
לפי גרסתה, הבת שלה, שמסוכסכת עם ארבעת אחיה ואחיותיה, הרחיקה אותה מהם ותוך שימוש באיומים ומניפולציות הכריחה אותה לפני כ-7 שנים לחתום על צוואה לטובתה.
בהמשך, כדי לוודא שהדירה תעבור אליה, החתימה אותה על תצהירי מתנה במסווה של מסמכים לתיקון צוואה. האם הוסיפה כי עשתה כדברי הבת כיוון שחששה ממנה ומבעלה שהיו אלימים כלפיה ואיימו להרעיל אותה. לאחר שחתמה הם ניתקו את הקשר וכשחזרה לקשר עם ילדיה האחרים הבינה שהעבירה את הדירה במתנה בניגוד לרצונה.
בהיבט המשפטי טענו עורכי הדין סרור ובן-הרוש שהמתנה צריכה להתבטל משום שמדובר בעסקה אסורה לאחר המוות. עוד נטען לעושק ולהשפעה לא הוגנת נוכח התלות המוחלטת של התובעת בבתה.
מנגד טענה הבת-הנתבעת, שיוצגה על-ידי עו"ד צחי זוסמן, כי לאורך שנים היא הייתה היחידה שדאגה לאם ועזרה לה על רקע המשבר בינה לבין הילדים האחרים, אך כיום האם מושפעת משקרים ולחצים שהם מפעילים עליה.
הנתבעת הכחישה את הטענות לאלימות ואיומים והבהירה כי הצוואה ומסמכי המתנה נערכו לבקשת אימה וביוזמתה.
עו"ד זוסמן טען כי התובעת לא יכולה לחזור בה שכן הזכויות של הנתבעת כבר נרשמו ברשות מקרקעי ישראל, ולא מדובר במתנה פסולה משום שהזכויות הועברו לנתבעת כשהאם בחיים.
רצון ברור
השופט ניר זיתוני קבע כי שוכנע מהעדויות בתיק שהתובעת ערכה את הצוואה והעניקה את המתנה מרצונה החופשי כדי לגמול לבתה על הטיפול המסור בשנים שבהן הייתה בנתק כמעט מוחלט מרוב ילדיה.
השופט ציין כי נסיון התובעת להתנער ממערכת היחסים המיוחדת עם בתה לא היה מוצלח וכי לא שוכנע שהייתה נתונה לאלימות או איומים או שחתמה על המסמכים בכפייה.
עם זאת, התובעת הביעה רצון ברור וצלול שהיא כבר לא מעוניינת שהדירה תהיה שייכת לבתה, והשופט קבע כי היא רשאית לחזור בה מהמתנה. ראשית, משום שלא הושלמה ברישום בטאבו (אלא ברשות מקרקעי ישראל) ושנית, משום שתנאי המתנה לא מאפשרים לנתבעת לנהוג כבעלים בדירה עד שנה לאחר מות האם ולפי הפסיקה במצב כזה הבעלות עדיין שייכת לאם.
עניין מהותי יותר הוא העובדה שאכן מדובר במתנה לא חוקית שלאחר המוות. זאת, כיוון שתצהירי המתנה מגבילים את הזכות של האם לשנות את הצוואה שערכה ולהוריש את הדירה לכל ילדיה.
על כן נקבע כי עסקת המתנה בטלה והזכויות בדירה יירשמו על שם התובעת. בהתחשב בנסיבות הוחלט שלא לחייב את הנתבעת בהוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין