הבעל הפר את התחייבותו לבצע את הבדיקה כדי להוכיח שלא בגד באשתו. דייני בית הדין הרבני הסכימו כי התנהלותו מצדיקה חיוב בכתובה אם כי נחלקו בדעותיהם לגבי הסכום שלה
אישה זכתה לאחרונה בכתובה של 530 אלף שקלים אחרי שבעלה לא עמד בהתחייבותו להיבדק בפוליגרף כדי להוכיח שלא בגד בה. ההחלטה על חיובו בסכום המלא שנכתב בכתובה ניתנה על דעת רוב של שני דיינים מתוך שלושה בבית הדין הרבני באריאל, כשהדיין השלישי סבר שהוא גבוה מדי.
האישה עזבה את הבית ב-2017 אחרי 12 שנות נישואים. זמן קצר לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושין שצירף אליה את נושאי המשמורת, המזונות וחלוקת הרכוש. כעבור שבועיים הגישה האישה תביעות גירושין וכתובה ובהמשך עתרה גם היא לחלוקת רכוש.
פסק הדין הנוכחי עסק בשני נושאים: תביעת הכתובה וחלוקת הרכוש. בנושא הרכוש ביקשה האישה לקבוע כי דירת המגורים שרשומה על שם בעלה משותפת על אף הסכם ממון שאושר בבית המשפט וקבע שהיא שייכת רק לבעל.
האישה טענה כי חתמה על הסכם הממון נערך לפני הנישואים בכפייה, כשכבר הייתה בהיריון ובעלה איים עליה שאם לא תחתום הוא לא יתחתן איתה. בתוך כך היא הדגישה כי העובדה שהשתתפה בתשלומי המשכנתה כל השנים מעידה על כוונת שיתוף.
באשר לכתובה היא ביקשה את מלוא הסכום שנכתב בה בסך 530 אלף שקלים תוך שהדגישה כי בעלה בגד בה לאורך כל הנישואים וכי נאלצה לבחור מהבית משום שהתעלל בה נפשית ופיזית.
הבעל טען בתגובה כי הסכם הממון תקף ונחתם בהסכמה חופשית כפי שעולה במפורש מפרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט טרם אישורו. עוד הוא טען כי המשכנתה שולמה ממשכורתו.
לגבי הכתובה הוא טען כי אשתו הפסידה את זכויותיה משום שהיא אישה "מורדת" שסירבה במשך חודשים לקיום יחסי אישות ועזבה את הבית מרצונה אף שביקש שתישאר. עוד ציין הבעל כי הציע לחזור לשלום בית אבל האישה סירבה ואף חטפה את בנותיו ומסיתה אותן נגדו. האיש הכחיש שבגד באשתו והסכים ללכת להיבדק בפוליגרף.
בפועל, האיש התחמק מביצוע הבדיקה על אף החלטת בית הדין שקבעה כי נושא הכתובה יוכרע בהתאם לתוצאות הפוליגרף. הוא ניסה להצדיק את התנהלותו בכך שבעל מכון הפוליגרף הציע שאלות שונות מאלה שהפנו אליו הדיינים.
הבעל יקבל דירה, האישה כתובה
אב בית הדין הרב י' יהודה גליק והדיינים הרב דוד בר שלטון והרב אברהם דב זרביב הסכימו פה אחד כי הסכם הממון תקף ולפיכך לאישה אין זכויות בדירה. טענת האישה כי חתמה על ההסכם בכפייה נדחתה. "בכל הסכם אדם מוותר על משהו תמורת משהו אחר, וכאן האישה ויתרה כדבריה על הדירה שבלאו הכי הייתה רשומה על שם הבעל תמורת ההסכמה לנישואין", נכתב. עוד נקבע כי כוונת שיתוף לא גוברת על תנאי מפורש בהסכם ממון.
עם זאת, הדיינים נחלקו בדעותיהם בנושא הכתובה. שני דיינים הסכימו כי האישה זכאית למלוא הכתובה משום שהבעל לא עמד בהתחייבותו לבצע את בדיקת הפוליגרף.
לעומתם קבע הדיין השלישי כי סכום הכתובה גבוה מדי תוך שציין כי פעמים רבות חתנים לא מודעים לכך שהחתימה על הכתובה מחייבת אותם. על כן הוא סבר כי היה מקום להפחית אותו ל-250 אלף שקלים בלבד.
בסיכומו של עניין נקבע לפי דעת הרוב כי הבעל יישא במלוא סכום הכתובה אבל הדירה תישאר בבעלותו.
עו"ד רחל מור
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין