המוסד לביטוח לאומי שינה את מדיניותו לגבי הכנסות של אזרחים ישראלים העובדים בחו"ל והחל לגבות מהם דמי ביטוח, גם רטרואקטיבית. שופטת ביה"ד לעבודה בחיפה: התנהלות בעייתית שפוגעת בהסתמכות המבוטחים.
ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה קיבל תביעתו של אזרחי ישראלי שעבד ברומניה לביטול דרישת תשלום הפרש דמי ביטוח בסך של כ-260,000 שקל, שהוצאה לו מטעם ביטוח לאומי. השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי למוסד היו כל הנתונים בזמן אמת, ואינו יכול לדרוש תשלומים נוספים בגין אותו עניין כעבור מספר שנים.
האיש עבד ברומניה בשנים 2009-2010 ודיווח על כך לביטוח לאומי באמצעות יועץ מס. בהתאם לכך, המוסד שלח לו בשנת 2009 מכתב בו הנחה אותו לשלם דמי ביטוח מינימליים.
אלא שכעבור יותר מארבע שנים – בשנים 2014-2015 – המוסד החל לשלוח לו מכתבים נוספים בהם הודיע לו כי בהתאם לנתונים שהתקבלו ממס הכנסה וחישוב חוזר לדמי הביטוח, עליו לשלם הפרשי דמי ביטוח בסך כ-260,000 שקל.
לאחר שפניותיו למוסד נתקלו בסירוב עיקש, עוה"ד איתי הכהן הגיש בשמו תביעה בביה"ד לעבודה, בה ביקש לבטל את דרישת התשלום.
התובע וביטוח לאומי העלו טענות רבות. התובע טען בין היתר כי פעל בתום לב, וכי המוסד אינו רשאי לשנות רטרואקטיבית את חיוביו של בניגוד לקביעתו הקודמת מ-2009, לתשלום דמי ביטוח מינימליים.
עוד הוא טען בין היתר כי היעדר הגבייה מהכנסות מחו"ל לא היה מחדל לגבי אזרח ספציפי, אלא מחדל מערכתי של המוסד שנמשך מספר שנים, באופן המצדיק את תיקון המחדל רק מכאן ולהבא ולא באמצעות גבייה רטרואקטיבית.
מנגד, הלשכה המשפטית בחיפה טענה בשם המוסד כי בשנת 2009 לא היו בידיו כל הנתונים הדרושים על שכרו של התובע.
"מדיניות גבייה אדישה"
אלא שהראיות בתיק שכללו גם את חוזרי ביטוח לאומי בנושא גביית דמי ביטוח מעובדים זרים, שכנעו את השופטת נעים דיבנר כי התובע פעל בתום לב והסתמך בצדק על מכתבו של המוסד מ-2009.
השופטת ציינה כי מכתב זה עלה בקנה אחד עם מדיניות המוסד באותה עת שלא לגבות דמי ביטוח מלאים ממבוטחים העובדים אצל מעסיקים זרים בחו"ל – מדיניות ששונתה רק בשנת 2014. השופטת הוסיפה כי עדותה של פקידת הגבייה של המוסד איששה קיומה של מדיניות כזאת.
יתרה מכך, השופטת קיבלה טענה נוספת של התובע כשקבעה כי "דרישת החוב בשיהוי של 4 שנים, בסכום כה משמעותי, מבלי שהתובע יכול לשלוט בנקודת זמן זו על הכנסותיו מאותו מעסיק – הינה בלתי סבירה ולוקה בשיהוי".
חשוב לציין כי בפסק הדין ניתנו אמירות כלליות חשובות על התנהלותו הקלוקלת של המוסד לביטוח לאומי. השופטת ציינה כי מדובר ב"תקלה" או ב"מדיניות גבייה אדישה" והוסיפה כי "אין המדובר במחדל ספציפי כלפי התובע בלבד, אלא בהתנהלות כללית של הנתבע כלפי כל מבוטחיו שהיו במעמד הדומה למעמד התובע".
בהקשר זה השופטת הוסיפה שמשום מה המוסד בחר בשנת 2014 בגבייה רטרואקטיבית עד 2008 – אותה כינתה "קביעה בעייתית ופוגעת באינטרס ההסתמכות של התובע".
בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי המוסד אינו רשאי לפעול לגבות את החוב המיוחס לתובע בגין הפרשי דמי ביטוח עבור עבודתו בשנים 2009-2010 כשכיר אצל מעסיק זר. המוסד אף חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין