במשך שנים הבעל לא עבד בכלל ולאחר מכן הסתפק במשרה חלקית. בכל הזמן הזה הוא גם לא תפקד כ"עקר בית" והאישה היא זו שבישלה, כיבסה וניקתה. בית המשפט קבע כי במצב כזה לא הוגן להורות על חלוקת זכויות שווה
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר נגד פסק דין של בית המשפט למשפחה, שבו נקבע כי בני הזוג לא יחלקו בזכויות הפנסיוניות וכל אחד יישאר עם הזכויות שצבר מעבודתו. השופטים צבי ויצמן, הלית סילש ועוז ניר נאוי קבעו כי בנסיבות שבהן הבעל כמעט לא צבר זכויות פנסיוניות משום שבחר להתבטל במשך שנים ואפילו לא לקח על עצמו את תפקיד "עקר הבית" – יש הצדקה לסטות מהכלל של איזון משאבים שוויוני.
בני הזוג, שהתחתנו ב-2003 והביאו שתי בנות לעולם, נפרדו ב-2016 והתגרשו לפני כשנתיים. ב-7 השנים הראשונות של הנישואים הבעל לא עבד כלל. ב-2010, אחרי שהוסמך לרפואת שיניים, הוא החליט לעבוד ב-40% משרה בלבד. בכל אותן שנים האישה פרנסה את המשפחה מעבודה מאומצת כאחות ובני הזוג נהנו גם מעזרת אביו של הבעל, שאפשר להם לגור בדירה שלו בחינם, העביר להם 5,000-6,000 שקלים בחודש ועזר להם לקנות בית משלהם.
לאחר שנפרדו הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים שבמסגרתה ביקשה שבעלה לא יקבל נתח מהזכויות הפנסיוניות שצברה בעמל רב בזמן שהוא התבטל. בית המשפט למשפחה קיבל זאת וקבע לפיכך כי כל אחד מבני הזוג יישאר עם הזכויות שצבר.
בערעור שהגיש הבעל לבית המשפט המחוזי הוא טען כי לא הייתה הצדקה לחרוג מאיזון שוויוני של הזכויות הפנסיוניות. הוא ציין כי בית המשפט התעלם לחלוטין מכך שבמשך שנים היה במצב נפשי קשה לאחר שאמו נרצחה בפיגוע, ובמהלכן תרם רבות לתא המשפחתי באמצעות אביו.
האישה טענה לעומת זאת, כי עשתה מאמצים רבים להגדיל את המשכורת שלה – לקחה על עצמה תורנויות, משמרות רבות ושעות נוספות, בזמן שבעלה התבטל ולא תרם דבר למשק הבית. בנסיבות אלה יש הצדקה לחלוקה לא שוויונית של הזכויות הסוציאליות.
פערים משמעותיים
השופטים צבי ויצמן, הלית סילש ועוז ניר נאוי, שדחו את הערעור של הבעל, קבעו כי כשנוצרים פערים משמעותיים בתרומה למשק הבית – לא רק בהיבט הכספי אלא גם בעשייה עבור הבית – יש הצדקה לחרוג מכלל האיזון השוויוני.
השופטים קבעו כי במקרה הנוכחי, המערער לא עבד במשך תקופה ארוכה שבה לא צבר כלל זכויות פנסיוניות. בנוסף, הוא לא לקח על עצמו אפילו את תפקיד "עקר הבית" והאישה נאלצה, בנוסף לעבודה מאומצת, גם לבשל, לכבס ולנקות. גם לאחר מכן, כשהמערער כבר החל לעבוד הוא הסתפק במשרה חלקית.
בנסיבות אלה האישה צברה זכויות משמעותיות ואילו הבעל לא. לפיכך, הבחירה של בית המשפט למשפחה שלא לאזן את הזכויות הפנסיוניות הייתה סבירה. בהקשר הזה הודגש כי בית המשפט לקח בחשבון את העזרה כלכלית של אבי המערער למשפחה ולפיכך החליט לסטות מן הכלל רק בנוגע לפנסיה ולא בכלל הרכוש, שכן הסיוע לא עזר מן הסתם למי מבני הזוג לצבור יותר זכויות.
המערער חויב בהוצאות של 15,000 שקלים בהתחשב בכך שערעור נוסף שלו, על חיובו במזונות, נדחה.
עו"ד דורית בן אברהם
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין