פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות מרחיבים את האפשרות להעברת נטל ההוכחה לנתבע. בתביעות על תאונות עבודה המשמעות היא שהמעסיק נדרש לשכנע את בית המשפט כי לא התרשל.
כלל בסיסי בדיני הראיות קובע כי "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר, תובע הטוען כי נתבע מסוים התרשל וגרם לו לנזקים נדרש להוכיח את יסודות עילת התביעה (הפרת חובת הזהירות, גרימת נזק וקשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק).
אחד החריגים שנקבעו בפקודת הנזיקין לכלל זה נקרא "הדבר מעיד בעד בעצמו", ובמקרה שהוא מתקיים נטל הראיה מתהפך והנתבע הוא זה שמחויב להוכיח שהנזק לא נגרם כתוצאה מרשלנותו.
כדי שיחול חריג זה צריך שיתקיימו התנאים הבאים:
- לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שהובילו לקרות הנזק.
- הנזק נגרם בנכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.
- האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שכן נהג כך.
כלל "הדבר מעיד בעד עצמו" מספק לבתי המשפט כלי עזר להתמודדות עם מצבים של חוסר ודאות עובדתית לגבי נסיבות התאונה שבגינה הוגשה התביעה, ומייעל את ההליך המשפטי כאשר סביר יותר שהנזק אירע כתוצאה ממעשיו או מחדליו של הנתבע.
בשנים האחרונות נראה כי בית המשפט העליון עושה שימוש בכלל זה כדי לסייע לנפגעי תאונות עבודה באתרי בנייה, ולהוביל לשינוי בהתנהלות החברות הקבלניות.
לצורך הדוגמא נתייחס לשני פסקי דין שהרחיבו את הפרשנות של התנאי הראשון והשלישי לחריג והקלו על האפשרות להעביר את נטל הראיה על שכם המעסיקים.
פסק הדין הראשון ניתן בנובמבר 2011. הוא עסק בערעור על דחיית תביעה של עובד שנפל ממדרגות בעבודתו באתר בנייה, נפגע בראשו, ולא זכר כיצד התאונה התרחשה.
בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן ליפול ממדרגות גם מסיבות שאינן קשורות לרשלנות המעסיק או בעל הנכס. על כן, נפילה במדרגות כשלעצמה, ללא כל ראיה או טענה לגבי אופן התרחשותה, לא מקיימת את התנאי שלישי של "הדבר מדבר בעד עצמו".
ואולם, התוצאה התהפכה בבית המשפט העליון. בפסק הדין שניתן בערעור נקבע כי יש לבחון את התנאי השלישי לתחולת הכלל – לפיו האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שכן נקט זהירות סבירה – תוך שימוש בראיות כלליות וסטטיסטיות החורגות מנסיבות המקרה הקונקרטי, ולהיעזר בניסיון החיים.
בהתאם לכך נקבע כי המסקנה שהעובד נפל עקב היעדר אמצעי זהירות (כגון מעקה) סבירה יותר מאשר מסקנה של נפילה עצמית עקב חוסר שיווי משקל. על כן, כאשר לתובע אין ידיעה בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה ומקום התרחשותה נמצא בשליטת המעסיק ובעל הנכס, נטל ההוכחה עובר אליהם. קביעה זו הובילה להיפוך התוצאה ותביעת העובד התקבלה.
פסק הדין השני, שניתן במאי 2018, עסק בערעור על פסק דין שקבע כי התנאי הראשון לתחולה הכלל, חל רק כאשר הניזוק עצמו לא ידע את נסיבות התרחשות התאונה. באותו מקרה הניזוק נפטר ולא ניתן היה לדעת מה התשובה. לכן נקבע כי יורשיו לא רשאים להעלות טענה של "הדבר מדבר בעד עצמו".
אלא שבית המשפט העליון לא הסכים עם פרשנות זו. השופט יצחק עמית קבע שהמועד הרלוונטי לבחינת אי הידיעה הוא מועד הדיון המשפטי ולא מועד התרחשות התאונה, שכן מבחינה מהותית כלל "הדבר מעיד בעד עצמו" נועד להפעלה במקרים של עמימות ראייתית אובייקטיבית שאינה מיוחסת דווקא באופן אישי לניזוק.
עם זאת, נקבע כי בנסיבות שבהן הניזוק נפטר היורשים חייבים להביא בשלב הראשון את מרב הראיות שהם יכולים להשיג לגבי האירוע. מאחר שהיורשים במקרה הנוכחי לא הגישו ראיות כאלה, ערעורם נדחה.
ואולם, השופט עמית ניצל את פסק הדין כדי לקרוא למערכת המשפט להירתם למלחמה בתאונות העבודה. "התופעה הכואבת של מוות או פציעה חמורה של עובד בניין איננה גזירת גורל, אך היא הפכה זה מכבר לחלק משגרת הידיעות החדשותיות שמגיעות לאזנינו באופן תדיר", כתב, והוסיך כי "...גם מערכת המשפט נדרשת לתת דעתה לבעיה חברתית זו, והדרך לצמצם את נזקיה הכואבים עשויה לעבור בנתיבי המשפט הפלילי, המשפט המינהלי והמשפט האזרחי...".
דברים אלה נשמעים לאחרונה יותר ויותר בבתי המשפט. שופטים רבים מביעים את מורת רוחם מהתנהלות החברות הקבלניות שאינן מקפידות על תנאי הבטיחות בעבודה.
הדברים מקבלים ביטוי בפיתוח והרחבה של כללים ועקרונות משפטיים, ובנכונות הגוברת של השופטים להשתמש בכלים העומדים לרשותם כדי להרתיע מעסיקים ולהילחם בתאונות עבודה.
* עו"ד רינת דמרי פרי ממשרד עורכי דין שפירא בר אור מצקין ושות' עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיקים המאוזכרים
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין