השפעת אמונתו הסובייקטיבית של עד על סיווגו כ'עד מדינה'

לפסק הדין בעניין אשרף אבו-ליטאף נגד מדינת ישראל

בית המשפט העליון קבע, כי לא די באמונתו הסובייקטיבית של עד כי הובטחה או ניתנה לו טובת הנאה כדי לראות בו כעד מדינה. עם זאת, נקבע כי ניתן להכיר בסטאטוס ביניים של "עד מדינה לשיטתו" - עד אשר קיים חשש למהימנות עדותו, אולם החשש אינו הופך אותו לעד מדינה.

סיווג זה מאפשר לבית המשפט להצהיר כי הוא אינו רואה בעד כשותף 'רגיל', ולבטא את החשש למהימנותו, אך זאת ללא כבילה מנדטורית לעניין התוספת הראייתית הנדרשת.

סעיף 54א(א) לפקודת הראיות קובע, כי עד מדינה הינו שותף המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה. לעניין זה קבעה השופטת ברלינר, כי נקודת הזמן לבחינת מתן טובתה הנאה הינה מועד השמעת הגרסה. כאשר מדובר בבחינת אמונתו הסובייקטיבית של העד - יש לבחון את נקודת הזמן שבה ייתכן שנוצר "אומד דעת" העד כי הוא מקבל טובת הנאה.

לפסק הדין בעניין אשרף אבו-ליטאף נגד מדינת ישראל

למדור: פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.