האם פרסמה את הפוסט ב-2015 במספר קבוצות בפייסבוק המיועדות לאמהות. היא כתבה על המנהלת שמדובר באישה ״חסרת אחריות ומסוכנת״. השופטת רחלי טיקטין עדולם סברה שלא הייתה הצדקה לפרסום המשפיל.
בפברואר 2015 רשמה אם את בתה בת ששה חודשים למשפחתון באשדוד. לאחר שלושה חודשים היא הגיעה במפתיע למקום לאחר ששכחה בו את הטלפון שלה וראתה את בתה בת ה-14 של מנהלת המשפחתון מאכילה את בתה תוך כדי שהיא שוכבת על הספה בסלון וצופה בטלוויזיה. המנהלת והסייעת עסקו באותו זמן בניקיון הבית.
האם עזבה את המקום ובהמשך היום צלצלה למנהלת, ציינה את מורת רוחה מאופן האכלתה של בתה ומהעובדה שהיא אכלה מטרנה במקום פירות. שיחה קשה נוספת נערכה בין השתיים בהמשך היום ביוזמת המנהלת.
לאחר מספר ימים פרסמה האם פוסט במספר קבוצות בפייסבוק המיועדות לאמהות. היא תיארה את המקרה וכתבה בין היתר על המנהלת שהיא צעקה עליה כ״אישה שנטרפה עליה דעתה״, שהיא עשתה ריסוס בבית שיש בו 10 ילדים מתחת לגיל 3, שמדובר באישה ״מסוכנת״ ש״אי אפשר לדעת איך היא מתנהגת לילדים כשהיא עצבנית״ ושהיא ״אישה חסרת אחריות, חסרת אנושיות והיא בטח לא צריכה לעבוד עם ילדים״. האם לא ציינה את שם המנהלת והמשפחתון בפוסט אך כתבה שאימהות המעוניינות לקבל את הפרטים יכולות לפנות אליה בפרטי.
בתגובה הגישה המנהלת תביעת לשון הרע נגד האם בה דרשה פיצוי של 250,000 שקל. לדבריה, האם שלחה את פרטיה למספר נשים שפנו אליה בעקבות הפוסט. היא הוסיפה שההאשמות כלפיה היו חסרות פרופורציה ופגעו בשמה הטוב.
הנתבעת טענה מנגד שבשיחות הטלפוניות התובעת ״צעקה וצרחה עליה במשך דקות ארוכות תוך איבוד עשתונות״ והיא נבהלה מהאפשרות שהתובעת נוהגת באלימות מילולית גם כלפי הילדים. היא הוסיפה שבשיחות ביניהן סיפרה לה המנהלת שלא היו פירות כי ערכה ריסוס בבית והיא הזדעזעה מהאפשרות שבתה זוחלת בבית מרוסס.
האם טענה שכל הדברים שכתבה היו אמת וראוי היה להביאם לידיעת אימהות אחרות לילדים קטנים.
המנהלת השיבה שבשעות הבוקר של אותו יום הבחינה בבעיית נמלים במטבח, השליכה את הפירות שהכינה לאשפה ונתנה לילדים ארוחת ביניים אחרת. לדבריה, בערב נערך בבית ריסוס נקודתי על השיש, מחוץ לשעות הפעילות ולא מקומות בהם זוחלים הילדים.
היא הסבירה שנתנה לבתה הצעירה להאכיל את התינוקת באופן חד פעמי מאחר שהיא עצמה הייתה חייבת לנקות את המקום בשל אלרגיה למזון של אחד הילדים.
ללא קשר למציאות
השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע כתבה שהנתבעת לא הוכיחה שהמנהלת איבדה את עשתונותיה במהלך השיחות עמה או שהיא נהגה כלפיה באלימות מילולית.
לדבריה, הדברים שפורסמו נועדות להשפיל ולפגוע במנהלת ומדובר ב״לשון הרע״. היא הוסיפה שאמנם לא ניתן להבין מהפוסט באיזה משפחתון מדובר אך הוכח שהנתבעת מסרה את פרטי המנהלת לשתי נשים לפחות שפנו אליה בעקבות הפוסט.
״דומה שהנתבעת, אם צעירה לילדה יחידה, הונעה מהחרדות שלה והפחדים שלה, שלא היה בינן לבין המציאות כל קשר״ כתבה השופטת והוסיפה שלא עומדת לזכות הנתבעת אף אחת מההגנות שבחוק שכן בין הדברים שנכתבו לבין המציאות יש מרחק רב.
השופטת סיכמה שהפרסום חרג מתחום הסביר ומדובר בפוסט ״קשה, מטלטל וחריף מאוד – למעלה מהדרוש״.
מאחר שהיקף הפרסום בפועל היה מצומצם יחסית חויבה הנתבעת לפצות את התובעת ב-35,000 שקל בתוספת הוצאות של 7,020 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד מוטי שחר
- ב״כ הנתבעת: עו"ד ישי נגר
* עו"ד עזרא גולדמן מייצג בתיקי לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין