התאונה הקשה התרחשה בלילה ובמזג אוויר סוער. ככל הנראה, כלי הרכב עמדו בצד הדרך ללא אורות, ללא איתות וללא משולש אזהרה, כשאחד ניסה להניע את השני עם כבלים. השופטת הכריעה: הנהג לא התרשל.
היה זה לילה גשום וסוער בחורף 2012. טויוטה שנסעה מכיוון ירושלים לאזור כוכב השחר התנגשה בחוזקה בשני רכבים – אופל ופורד – שעמדו בשוליים אחד מול השני, בניסיון להניע זה את זה עם כבלים.
לשאלות בענייני תעבורה:
פורום דיני תעבורה של אתר פסקדין
מספר נוסעים נחבלו. הפציעה החמורה ביותר נגרמה לאדם שעמד בין שני הרכבים, ורגליו נמחצו בין שתי המכוניות.
נגד נהג הטויוטה הוגש כתב אישום בבימ"ש לתעבורה בירושלים, בו ייחסה לו המדינה עבירות של מהירות בלתי סבירה, סטייה מנתיב הנסיעה, חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק.
על פי כתב האישום, רכבו של הנאשם סטה מנתיבו והתנגש בשני הרכבים, שעמדו בתוך השול, כשאורותיהם וכן האורות המהבהבים דולקים.
לטענת המדינה, אותה ייצג עו"ד גלעד משולם, הנאשם נסע במהירות בלתי סבירה, שכן אילו היה נוהג במהירות סבירה היה מבחין בכלי הרכב בזמן, נמנע מהסטייה ומונע את התאונה.
הנאשם, שיוצג ע"י עו"ד חנה דוד, טען שהתאונה נגרמה באשמת המעורבים שהעמידו את כלי הרכב בצד הדרך. לטענתו, שני הרכבים עמדו בנתיב, ללא אורות אזהרה וללא אורות דרך, בעוד שהוא נהג במהירות המתאימה – 60-70 קמ"ש כשהמהירות המותרת היא 80 קמ"ש.
לכן, לשיטתו, בשל החשכה ותנאי מזג האוויר, הוא לא יכול היה להבחין ברכבים מבעוד מועד, והתאונה הייתה בלתי נמנעת.
בלי חכמה בדיעבד
במשפט העידו, בין היתר, השוטר שהגיע למקום, נהג האמבולנס ובוחן התנועה שבדק את המקרה.
השופטת שרית זוכוביצקי-אורי ציינה שכל העדים – למעט נהג הפורד שהוא בעל אינטרס, שכן על פי עדותו הוא ממתין לפיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו – סיפרו שכלי הרכב לא ניצבו רק בשוליים, אלא סטו במידה מסוימת אל תוך נתיבו של הנאשם. גם הבוחן קבע שמדובר בסטייה של כ-80 סנטימטר אל תוך הנתיב.
כמו כן, לאחר שמיעת כל העדים השופטת התרשמה שאין ראיה חד משמעית לכך שאורות הפורד והאופל דלקו. בנוסף, ציינה השופטת, לא הוצב מאחורי כלי הרכב משולש מחזיר אור.
בנוסף, השופטת העירה כי לא ניתן לקבוע בוודאות מה היה שדה הראייה של הנאשם בזמן התאונה, מאחר שהבוחן לא ביצע מדידות ובדיקת שדה ראייה בשטח בשל תנאי מזג האוויר, ולכן המדינה לא הציגה ממצאים ברורים לגבי המקום בו יכול היה הנאשם להבחין לראשונה בשני הרכבים.
לאחר מכן השופטת סקרה היבטים נוספים של התאונה, בהם מהירות הנהג והאופן בו סטה ימינה ולא שמאלה. אין מקום ל"חכמה בדיעבד", הבהירה השופטת, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כי "לא ניתן לקבוע כי האדם הסביר – אדם מן היישוב – באותן נסיבות היה נוהג אחרת באופן שימנע התאונה או יקטין את הנזק".
משכך, השופטת קבעה כי הנאשם לא התרשל – לא לפני התאונה ולא תוך כדי הניסיון למנוע אותה – וזיכתה אותו מכל אשמה.
בתי המשפט נוטים לקבל את חוות דעתו של הבוחן המשטרתי במידה שהוא מבצע את עבודתו בצורה מקצועית, אבל ניתן לסתור אותה בדרכים שונות. במקרה זה, בעבודת הבוחן נתגלו ליקויים. הבוחן אף העיד שהנאשם היה צריך לנסוע במרכז הנתיב כדי למנוע את התאונה, דבר המנוגד להיגיון ולחוקי התנועה. נראה כי לקביעה זו של הבוחן הייתה השפעה גדולה על זיכויו של הנאשם מכל אשמה.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין