גבר עשיר ללא משפחה מדרגה ראשונה הלך לעולמו. חברת נפש שלו הציגה העתק מצוואתו, לפיה הוריש לה את רכושו. מנגד, קרובי משפחה רחוקים טענו שהוא כנראה השמיד את צוואתו המקורית במטרה לבטל אותה. השופט הכריע לטובת החברה.
ביהמ"ש לענייני משפחה בתל-אביב הכריע בסכסוך על עזבונו של אדם עשיר שחי בגפו. השופטת קרן גיל קיבלה את תביעתה של בת זוגו-לשעבר וחברה טובה שלו עד מותו, וקבעה כי יש לקיים את צוואתו, אף שהצוואה המקורית לא נמצאה.
המנוח הלך לעולמו ב-2015, והוא בן 58. הוא היה רווק, ללא הורים, אחים או ילדים. היו לו נכסים וכספים רבים בארץ ובחו"ל.
ב-2009 הוא ערך צוואה בה ציווא את מלוא רכושו לתובעת. מקור הצוואה היחיד נותר בידיו, ולה הוא מסר העתק. לאחר פטירתו, הצוואה המקורית לא נמצאה.
בהמשך לכך התובעת הגישה את תביעתה לקיים את הצוואה, באמצעות "העתק נאמן למקור". היא טענה שיש להכיר בהעתק כתחליף לצוואה המקורית, שנערכה על ידי פרקליטו מזה שנים רבות (שאף העיד לטובתה במשפט), ושניתן לה בנוכחותו לבקשת המנוח.
עוד היא טענה כי הצוואה משקפת את יחסו המיוחד של המנוח כלפיה, כמי שהיתה חברתו הקרובה ביותר במשך שנים.
מנגד, ניצבו מי שהתנגדו לקיום הצוואה, "הנתבעים" בהליך: המתנגדת הראשונה – מי שעבדה כמטפלת בביתו של המנוח, ולטענתה במועד פטירתו היתה בת זוגו וידועה בציבור שלו. היא ביקשה לתת צו ירושה לפיו היא היתה ידועה בציבור של המנוח, ולכן זכאית לשני שליש מעזבונו.
עשרה מתנגדים נוספים היו קרובי משפחה של המנוח מדרגה שנייה. הם מצדם ביקשו להוציא צו ירושה שלפיו הם היורשים הבלעדיים. בין היתר, הם טענו כי הנסיבות מעידות על כך שהמנוח השמיד את הצוואה, ובכך ביטל אותה.
לעניין זה הם אף טענו כי התובעת לא הוכיחה שעשתה מספיק מאמצים למציאת הצוואה, ושבנסיבות אלה בהן נעשתה הצוואה בעותק מקורי אחד שאבד, קמה "חזקת ההשמדה" – ההנחה שהמנוח השמיד את הצוואה במטרה לבטל אותה.
ריח של כסף
אלא שהשופטת גיל שוכנעה כי למנוח לא היתה כוונה לבטל או להשמיד את הצוואה, וכי התובעת הצליחה לסתור את "חזקת ההשמדה", ואף הוכיחה שעשתה "מאמץ סביר" לאתר את הצוואה.
השופטת האמינה לתובעת שסיפרה שהשקיעה מאמצים גדולים וחיפושים יסודיים בביתו של המנוח ובמסמכים שלו, על מנת למצוא את הצוואה המקורית, ללא הצלחה. בהקשר זה השופטת אף שוכנעה שבתחילת החיפושים, המטפלת (המתנגדת כאן) יחד עם חבר נוסף של המנוח, כביכול עזרו לה, אך למעשה הסתירו ממנה מידע בחוסר תום לב. לכן השופטת העירה שעולה חשש שלא בכדי לא נמצא מקור הצוואה בביתו של המנוח.
בנוסף, השופטת התחשבה בכך שלא היתה כל אינדיקציה לכך שהמנוח רצה לבטל את הצוואה, אף שכולם סיפרו שהיה אדם מסודר וקפדן, כך שסביר להניח שהיה מספר על כוונתו ואף עורך צוואה חדשה שתבטל את הצוואה המקורית אילו רצה בכך.
כמו כן, השופטת שוכנעה שהמנוח והתובעת אכן היו קרובים מאד. לעומת זאת, עם אותם בני משפחה הוא היה בנתק שנמשך שנים, כתוצאה מסכסוך ישן. השופטת הפנתה בהקשר זה לתמליל שיחה שניהלה התובעת עם אחת מקרובות המשפחה, שאמרה לה כי הם "התעוררו כשיש ריח של כסף", ושהמנוח "מחק אותם" לפני שנים רבות.
התוצאה היתה שהתביעה התקבלה, וההתנגדויות נדחו. כפועל יוצא מכך, התובעת היא שתקבל את נכסיו.
- ב"כ התובעת: עו"ד אמנון מ. יצחקניא, עו"ד אילן סובל
- ב"כ הנתבעים: עו"ד בעז קראוס, עו"ד חמוטל צרי סמינה
עו"ד ד"ר רן מובשוביץ
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין