הפך את חיי גרושתו בדירה לבלתי נסבלים – ביהמ״ש הורה על פירוק שיתוף

הגרוש מנע מאשתו לשעבר להלין את בעלה החדש בדירתם המשותפת ומתח ביקורת על כך שאין סירים במקרר. הפירוק יחול חרף הוראה בהסכם הגירושין שקובעת שהדירה תימכר רק ב-2029

השופט אריאל ממן קיבל לאחרונה תביעה לפירוק שיתוף שהגישה אישה נגד הגרוש שלה. בהסכם הגירושין ביניהם נקבע מנגנון של פירוק שיתוף דחוי בדירה המשותפת, כשבנם הקטן יגיע לגיל 18. האישה טענה שיש לפרק את השיתוף בנכס ללא דיחוי מאחר שהנתבע מתערב בחייה בצורה דרסטית ופוגענית. השופט קיבל את טענותיה וכתב שהותרת המצב הקיים אינה לטובת הצדדים וילדיהם.

בני הזוג נישאו ב-2001 והתגרשו ב-2016 לאחר שחתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני באשדוד. במהלך הנישואים נולדו להם שלושה ילדים. 

ב-2008 הם רכשו דירה שנרשמה על שם שניהם בחלקים שווים. 

בהסכם הגירושין נקבע מנגנון פירוק שיתוף דחוי בדירה שיחול כשיגיע בנם הקטן של הצדדים לגיל 18, במרץ 2029. 

לאחר הגירושין נותרה האישה לגור בדירה עם הילדים וביוני 2020 היא נישאה בשנית. 

חרף ההסכמה לפירוק שיתוף דחוי, בספטמבר 2020 הגישה האישה תביעה לפירוש שיתוף מיידי בדירה. 

היא טענה שהגרוש נוהג להתערב בחייה בצורה דרסטית ופוגענית, מאיים עליה שלא תארח את בעלה הנוכחי בדירה המשותפת ובנוסף, מאיים עליה שככל שתארח בדירה מי מבני משפחתה בחג, הוא יזמין משטרה על מנת להוציאם ממנה בכוח.

לדבריה, בסמוך לנישואיה בשנית, דרש ממנה הנתבע (בנוכחות הקטינים) ללון בדירת הצדדים. בתגובה לסירוב שלה, הוא הודיע לה כי הוא אינו מסכים שבעלה הנוכחי ילון בדירה.

כמו כן לטענתה, הנתבע משמיץ אותה באזני ילדיהם המשותפים תוך שהוא מציין כי מעמדה בדירה הוא של "אורחת בלבד".

האישה הוסיפה כי היא חשה כבת ערובה בדירת הצדדים בשל מעורבותו המאסיבית של הנתבע בחייה ותחת הטרדותיו הבלתי פוסקות.

הגרוש טען מנגד כי פירוק השיתוף בעת הזאת מנוגד לכוונת הצדדים ולהוראות הסכם הגירושין ויפגע ביציבות הקטינים ובביטחונם. 

מנע שימוש חופשי

השופט אריאל ממן מבית המשפט למשפחה באשדוד קיבל את התביעה. הוא הבהיר שאל מול הסכמותיהם החוזיות של הצדדים, ניצבת הזכות לפירוק שיתוף במקרקעין הקבועה בחוק, שלפיה לכל שותף הזכות לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין בכל עת.

השופט הוסיף כי ביחס לתנאי בהסכם שיתוף המגביל את הזכות לדרוש את פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין.

השופט השתכנע שהתביעה הוגשה על רקע מצוקה וקושי להמשיך ולשאת את השיתוף, בשעה שהנתבע הגיע באופן עקבי לבית הצדדים תוך כדי שהוא מבקר את מצב תחזוקת הבית, את רמת האוכל שמבשלת התובעת, ומונע ממנה שימוש חופשי בנכס הכולל אירוח של בני משפחתה ואף למעלה מכך, את האפשרות לחיות בו חיים סבירים עם בעלה הנוכחי.

השופט גם קבע כי לנוכח שווי הדירה (2 מיליון שקל) והסכום שיוותר בידי כל אחד מהצדדים, לאחר המכירה יימצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכי הקטינים. 

בסופו של דבר הורה השופט על מכירת הדירה בשוק החופשי כשלכל אחד מהצדדים הזכות להשוות להצעת הרכישה הגבוהה ביותר. 

הנתבעת חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.  

• ב״כ התובעת: עו"ד סימיה ויצמן
• ב״כ הנתבע: עו"ד טל קולסקי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין