האב ביקש להפחית בחצי מזונות על סך 3,000 שקל שהוא משלם עבור בתו בת ה-8, בטענה שמצבו הכלכלי התדרדר, לעומת גרושתו החיה בעושר מופלג. השופטת דחתה את גרסתו, ובכל זאת הפחיתה במעט את מה שישלם.
סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, קיבלה חלקית ותוך מתיחת ביקורת, את תביעתו של אב לילדה בת 8, וקבעה כי במקום 3,000 שקלים כל חודש, האיש ישלם 2,350 שקלים.
התובע והנתבעת התגרשו ב-2012. מזונות בתם הוסדרו בהסכם גירושין שאושר בבית דין רבני, והועמדו על 3,000 שקל לחודש, כולל "מדור, כלכלה ביגוד והנעלה".
בתביעתו טען האב כי מאז הסכם הגירושין חל שינוי נסיבות מהותי – הוא נישא בשנית ונולד לו בן. בהמשך לכך הוא טען לירידה חדה בהכנסותיו והלוואות רבות שעליו להחזיר, בעוד שהנתבעת נישאה גם היא בשנית, לבעל אמיד, וכיום חיה בעושר מופלג ומנכר עיניים.
בשל כך הוא ביקש להפחית את המזונות ל-1,500 שקל לחודש.
לעומת זאת, גרושתו הנתבעת טענה כי שינויים אלה אינם מהווים "שינוי נסיבות מהותי" המצדיק הפחתת מזונות, ואף טענה כי התובע מציג מצג שווא לגבי מצבו הכלכלי הקשה.
הלוואות לשם השקעות
השופטת מירז הפנתה לכך שהתובע שוהה עם בתו בסך הכל יומיים בשבוע ללא לינה, ואחת לשבועיים היא לנה אצלו ביום שישי. לפיכך, אין חולק שהתובע אינו לוקח חלק משמעותי בגידול ואינו נושא באופן ישיר בהוצאותיה.
ברמה העקרונית, השופטת הבהירה כי על מנת לשנות סכום מזונות יש להוכיח "שינוי נסיבות משמעותי ובלתי צפוי הנוגע למסדים מרכזיים שבסיס ההכרעה או ההסכמה".
בשלב זה השופטת הזכירה את פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בקיץ 2017, בו נקבע כי בגילאי 6-15 הורים יחויבו תוך ראייה שיוויונית (ולא רק האב) ובהתאם ליכולות הכלכליות וחלוקת המשמורת בפועל.
לפי השופטת, פסק דין זה משנה במקצת את "המנסרה" שדרכה יש להסתכל גם על תביעות להפחתת מזונות. עם זאת, השופטת הבהירה כי עדיין מעל הכל ניצב שיקול הדתע של בית המשפט למשפחה שיכריע בכל מקרה "כבגד התפור אל מידותיו".
לגופו של עניין, לאחר שניתחה את הראיות השופטת מתחה ביקורת על התובע וקבעה כי לא הוכיח כלל שהכנסתו פחתה, ואף נתגלו אותות לכך שאולי עלתה.
לגבי נישואיו בשנית ולידת בנו, השופטת ציינה כי בעיניה נישואין שניים והרחבת משפחה אינם בבחינת שינוי בלתי צפוי, ובכל מקרה ההכרעה תלויה במכלול הנסיבות – ולנוכח תמונת המצב הכלכלית הכוללת של התובע.
בהמשך פסק הדין השופטת פירטה וניתחה את ההלוואות השונות שנטל התובע במהלך השנים, והגיעה למסקנה כי מדובר בהלוואות שנלקחו ברובן לצורך השקעות עסקיות, ולא כתוצאה מדוחק כלכלי או הרחבת המשפחה.
לאחר שניתחה את שכרה של הנתבעת ואת אורח החיים החדש שלה, ואף שמעה את עדות הנתבעת, השופטת דחתה את גרסת התובע בדבר "עושר מופלג", שנותרה בעיניה חסרת בסיס.
אלא שבנקודה אחת השופטת מצאה משקל המהווה שינוי של ממש – והיא העובדה שהנתבעת עברה להתגורר עם בעלה הנוכחי בדירתו, כך שנחסכו ממנה הוצאות של שכירות וחשבונות, בסכום כולל של כ-4,000 שקל בחודש.
עניין זה הצדיק לטעמה "הפחתה מדודה" בלבד בשיעור המזונות. לאחר ששקלה את הדברים והפכה בהן "לפני ולפנים" כלשונה, השופטת החליטה להפחית את המזונות ב-650 שקל. על מנת שלא להעצים את הסכסוך, לא נפסקו הוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין תלה"מ 50245-05-17
- ב"כ התובע: עו"ד הילה זיסמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד גדלי סולן
עו"ד שוקרי פקס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין