"הפול" תשלם כמיליון שקל לצעיר שנפגע בתאונה, אף שביקשה לשלם הרבה פחות

הצעיר נפגע בעת שהיה שחקן כדורסל מקצועי. הפול טענה כי התאונה לא השפיעה באופן ניכר על תפקודו, אולם השופטת, שאמנם דחתה גם את עמדתו בנושאים מסוימים, חלקה על עמדת החברה.

בית משפט השלום בתל-אביב הורה לחברת הביטוח "הפול" לשלם 1,010,000 שקל לצעיר בן 29 שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2012, כאשר היה חייל בשירות סדיר, ספורטאי מצטיין ושחקן כדורסל בליגת העל. 

לאחר שניתחה את הדברים לעמקם, השופטת אורלי מור-אל חלקה על חברת הביטוח, שכימתה את נזקי התובע בסך של כ-123,000 שקל בלבד.

התאונה התרחשה ב-2012, כאשר התובע רכב על אופנוע שהיה מבוטח אצל החברה, והתנגש ברכב שנסע מולו. התובע, כיום בן 29, נפצע בעיקר בידו השמאלית, וכן נפגע בראשו ובאשכיו. הוא נאלץ לעבור ניתוח שחזור פריקת שורש כף היד, תפירת רצועות וקיבוע.

לאחר ששוחרר מבית חולים, הוא היה בטיפול במרפאות ציבוריות ופרטיות, בין היתר בטיפול פסיכיאטרי, ואף קיבל אישור לשימוש בקנביס רפואי.

מומחים רפואיים מארבעה תחומים שונים (אורתופתדיה, נויורולוגיה, אורולוגיה ופסיכיאטריה) העריכו את נכותו המשוקללת בכ-32.5%.

עיקר המחולקת עסקה בהיקף הפגיעה התפקודית, אותה בית המשפט קובע על יסוד מכלול הנסיבות, והשפעתה של הנכות הרפואית על הנפגע. התובע, שתבע כ-4 מיליון שקל, טען שיש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור גבוה מנכותו הרפואית, בהתחשב בכך שהמומחה האורתופדי העריך שתהיה החמרה בנכות בידו, ולנוכח תפקודו מאז התאונה.

לעומת זאת, הפול טענה כי הנכות התפקודית עומדת על כ-10%, בין היתר משום שהנכויות האורולוגיות והנויורולוגיות אינן משפיעות על תפקודו, וכך גם חלקים מסוימים מהנכות האורתופדית.

על פי חישובה, הפול טענה כי לתובע מגיע לכל היותר פיצוי של 123,117 שקלים עבור נזקיו.

סתמה את הגולל

אחת מטענות התובע היתה כי אלמלא התאונה – במהלכה היה לטענתו במעבר בין שתי קבוצות – הוא יכול היה להמשיך בקריירת הכדורסל שלו. אולם השופטת מור-אל דחתה את טענתו, תוך שציינה כי התובע לא טרח להביא גורם שיאשש אותה (למשל מאמן כדורסל).

בנוסף, מהתיעוד הרפואי עלה כי בעונה שלפני התאונה (2011) הוא נפגע קשות בברכו במהלך אימון ופעילותו הופסקה למשך חצי שנה של שיקום, כך שכלל לא ברור אם היה כשיר לשחק.

ראייה נוספת לכך שעתידו היה מעורפל, היתה העובדה שעוד לפני התאונה התובע חיפש עיסוקים אחרים, והחל בלימודי מאמן כושר.

יחד עם זאת, השופטת הבהירה כי "קשה לחלוק שבעקבות הנכויות שנגרמו לתובע בתאונה ככל הנראה נסגר הגולל על אפשרותו לעבוד בתחום הספורט בשים לב לנכויות ביד, כאבי הראש והנכות בברכיים שאינה קשורה לתאונה".

בסופו של דבר, השופטת קבעה כי התובע סובל מנכות תפקודית של 25%, וזאת מאחר שהתאונה גרמה לו לפגיעה ממשית שגדעה סופית אפשרויות תעסוקה שונות בתחום הספורט, לצד העובדה שככל הנראה יכולתו כשחקן מקצועי כבר היתה מוגבלת מלכתחילה.

לאחר מכן ניתחה השופטת את נזקיו אותם העריכה כאמור בכמיליון שקל, שהורכבו מהפסדי שכר, הוצאות רפואיות כאב וסבל, ואת ראש הנזק העיקרי – גריעה מכושר השתכרות (741,000 שקל). סכום זה חושב כפיצוי גלובלי של היוון השכר הממוצע במשק כפול 38 שנות תעסוקה (מגילו של התובע ועד גיל פרישה).

בהקשר זה נדחתה עמדתה של הפול, שטענה כי התובע נמנע מלהשתלב במעגל העבודה ללא קשר לתאונה. השופטת סברה שיש להתחשב בכך שהתאונה גרעה מהתובע את היכולת לעבוד במקצועות הספורט, שהם היו נטייתו הראשונית.

·       ב"כ התובע: עו"ד עידו אמגור

·       ב"כ הנתבעת: עו"ד עמיחי טרוזמן

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין