אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

תאריך פרסום : 16/05/2019 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
10951-10-15
16/04/2019
בפני השופטת:
אורלי מור-אל

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד עידו אמגור
נתבעת:
התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ
עו"ד עמיחי טרוזמן
פסק דין
 

 

תביעה זו עניינה שיעור הפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

  1. התובע, יליד 1990 נפגע, בתאריך 31/07/12, בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובע נפגע בעיקר בידו השמאלית, נגרמה לו חבלת ראש וכן נפגע באשכיו.

  2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת נושאת באחריות לתשלום הפיצויים לתובע.

  3. תאונת הדרכים אינה מהווה תאונת עבודה ולפיכך מונו מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה והאורולוגיה לקביעת נכותו של התובע עקב התאונה. המומחים העמידו את נכותו של התובע על שיעור משוקלל של למעלה מ- 30% נכות.

  4. בדיון ההוכחות שנשמע בתיק, העידו התובע ואמו. הנתבעת הסתפקה בהגשת דו"ח חוקר ומסמכים מן המוסד לביטוח לאומי, אודות תאונות קודמות שהיו לתובע.

  5. במסגרת הסיכומים, נחלקו הצדדים מחלוקת ממשית ועמוקה בנוגע למצבו התפקודי של התובע ולסכום הפיצוי המגיע לו, כאשר התובע טוען לפיצוי בשיעור של 3,908,000 או 4,533,000 ₪ בכפוף לשיעור ההיוון לפיו יחושבו הפיצויים ואלו הנתבעת טוענת, כי הפיצוי אמור להגיע לכל היותר לסכום של 123,117 ₪. אבחן איפוא את מצבו הרפואי והתפקודי של התובע ולאחר מכן את שיעור הנזק.

    הנכות הרפואית

  6. התאונה ארעה שעה שעה שהתובע שרכב על אופנוע, התנגש ברכב שנסע מולו. לאחר התאונה הובהל התובע לבית החולים עם פגיעה רב מערכתית ובין היתר, פגיעת ראש, פגיעה באף, קרע באשך, שברים ביד שמאל, כתף וברך ימין.

    עקב הפגיעה בשק האשכים אושפז התובע ונותח במחלקה האורולוגית.

    לאחר מכן, עבר התובע ניתוח שחזור פתוח של הפריקה בשורש כף יד שמאל, תפירת הרצועות הגביות וקיבוע.

    לאחר התאונה היה התובע בטיפול די רצוף של מרפאות החוץ ואצל הרופאים בקהילה, בין היתר בטיפול פסיכיאטרי, ובשלב כלשהו אף פנה לרפואה פרטית, שם אושר לו שימוש בקנביס רפואי, לטענתו, עקב כאבים מהם הוא סובל כתוצאה מן התאונה.

    המסמך הרפואי האחרון בתיק מבית החולים, הוא מתאריך 16/10/13 ובמסגרתו צויין, כי התובע מדווח על החמרת הכאבים ביד לאחרונה, בבדיקה עדיין מוגבל בטווחי תנועה לכל הכיוונים וכאוב, מטופל במרפאת כאב. בצילומים נראים שינויים ניווניים וחוסר איחוי כאשר הוסבר לתובע, כי בעתיד יכול ויידרש לניתוח נוסף. הומלץ לתובע טיפול תרופתי, ריפוי בעיסוק, אמבטיות פרפין, המשך טיפול במרפאת כאב, כן הומלץ להקל על התובע במהלך לימודיו במכללה בכל הנוגע להקלות בכתיבה מאחר וסובל ממגבלה כרונית ביד שמאל.

  7. לבחינת מצבו של התובע עקב התאונה מונו לו מומחים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, האורולוגיה, הפסיכיאטריה ואף אוזן גרון.

  8. המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר ערן לין, סקר בחוות דעתו את מצבו הרפואי של התובע קודם לתאונה ולאחריה. התובע התלונן בפני המומחה, על כאבי גב תחתון בעיקר בבקרים ובסוף היום, קושי בכיפוף לפנים, כאב בקצה אולקרנון במרפק. בנוגע ליד שמאל טען התובע, כי הוא מוגבל בפעילות גופנית, הפרעה בתפקוד יומיומי, חולשת אחיזה וכאבים בסוף היום. התובע התלונן גם על הרגשת אי יציבות בברך שמאל, הרגשה שהברך בורחת וצלקות שאינן מפריעות.

    המומחה בדק את התובע בדיקה מקיפה וקבע, כי לא קיימת נכות בעמוד שדרה המותני, המומחה גם קבע כי לא קיימת נכות במרפק השמאלי.

    אשר לברכיים קבע המומחה, כי על פי התיעוד הרפואי וההדמייתי, הייתה חבלה בתאונה לאיזור ברך ימין. דא עקא שבתאריך 14/9/10 (לפני התאונה), נחבל התובע בברך ימין עם פגיעה ברצועות הצולבת הקדמית והצידית-פנימית ועבר ניתוח שחזור ארתורוסקופי של הרצועה הצולבת הקדמית. בתאריך 14/4/15 (לאחר התאונה) עבר התובע ניתוח הרחקת staple מעצם השוקה הימנית, עקב כאב והתבלטות תת-עורית לאחר ניתוח שחזור הרצועה הצולבת הקדמית בשנת 2010.

    גם באשר לברך שמאל, ציין המומחה קיומה של חבלה קודמת בתאריך 5/2/2008, עם פגיעה ברצועה הצולבת הקדמית וניתוח שחזור ארתרוסקופי של הרצועה הצולבת הקדמית.

    המומחה סקר את בדיקות הדימות והבדיקה הקלינית וקבע, כי קיימת לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף 48(2)ב' [מותאם למחצית] לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי) בגין כל ברך עקב אי יציבות קדמית אחורית של הברכיים ואולם המומחה קבע שנכות זו הינה כתוצאה מהחבלות הקודמות לברכיים ולא נגרמה החמרה בתאונה.

    אשר לשורש כף יד שמאל, קבע המומחה, כי נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה כדלקמן:

    10% נכות לפי סעיף 41(10)ה' לתקנות הביטוח הלאומי בגין הגבלת תנועות שורש כף יד שמאל השלטת ולחילופין על פי סעיף 35 (1) ב' לתקנות מותאם מהסיפא של סעיף 14 (10)ו' לתקנות.

    נכות בשיעור של 10% על פי סעיף 41(10)ז' מותאם למחצית לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בגין ההגבלה של הסופינציה של אמה שלטת שמאל.

    המומחה קבע כי לא קיימת נכות בגין הצלקת.

    המומחה קבע עוד, כי אין לצפות לשיפור במצבו של התובע בכל הקשור לפגיעה בשורש כף ידו השמאלית, וקיים סיכון סביר של החמרת השינויים הניווניים / השחיקתיים בשורש כף היד, עם נכות בשיעור של 20% אשר תצדיק התערבות ניתוחית של כריתת השורה הקריבנית של שורש כף היד, ללא שינוי בשיעור הנכות; דה-נרבציה של שורש כף היד [ ללא שינוי בשיעור הנכות]; הקשחה של שורש כף היד [נכות בשיעור 20%]; ניתוח להחלפת המפרק הרדיו-קרפאלי במשתל מלאכותי [במקרה של ניתוח מוצלח – נכות בשיעור 10%].

    המומחה פרט, כי לתובע מגבלה תפקודית בדרגה קלה והטיפולים להם הוא נדרש הם טיפולים שמרניים – תרופתי, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עם סיכוי לטיפול ניתוחי כמפורט לעיל.

    המומחה התייחס גם לנכויות הזמניות שנגרמו לתובע.

  9. המומחה בתחום הנוירולוגיה, פרופ' דוד ירניצקי, סקר בחוות דעתו את פגיעתו של התובע בתאונה, כאשר לטענת התובע, פגע ברכב חזיתית, עף מעל הרכב, איבד הכרה לזמן קצר ונחבל בראש והתעורר על הכביש. בהגעת מגן דוד אדום נמצא שוכב על הרצפה בהכרה. בבדיקת CT ראש נמצאה היפרדנסיות קלה של הטנטוריום והפלקס האחורי, יתכן דמם.

    בפני המומחה התלונן התובע, על כאבי ראש כמעט כל יום בסוף היום בעוצמה שיכולה להגיע ל- 6-7, הכאב לוחץ-פועם, קדמי-רקתי, סימטרי ללא בחילה או הקאה. מפריע להרדם. התובע דיווח למומחה, כי מקבל קנביס, לאחר שקיבל תרופות שונות וטיפולים במרפאות כאב ללא הצלחה. הקנביס מרדים טוב, מפחית קצת את כאבי הראש. התובע התלונן עוד, כי כשקם יש מסך שחור מול העיניים, כאשר כעת הדבר קורה פעמיים בשבוע. בחצי השנה האחרונה לא התעלף, לפני זה היו 3 פעמים של איבוד הכרה. מרגיש לעיתים פלפיטציות ולחץ בחזה. התובע סיפר, כי עובד בלווי ילדים בחינוך לא פורמלי, ללא קושי בתפקוד בעבודה.

    המומחה פרט, כי בדיקתו הנוירולוגית של התובע תקינה, ללא עדות קלינית לאורתוסטטיזם.

    בשים לב למסמכים הרפואיים, תוצאות הבדיקות וממצאי בדיקתו הקלינית של התובע, קבע המומחה, כי מדובר במצב שלאחר חבלת ראש, עם דמם תת עכבישי קל ותלונות סומטיות מתמשכות, ומשכך הנכות הנוירולוגית עומדת על 10% לפי סעיף 29 (5) א' II-I לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

  10. המומחה בתחום האורולוגיה פרופ' פנחס מ. לבנה, פרט כי לאחר התאונה, עלה חשד שהתובע נפגע באשכים ולאחר בדיקתו של התובע ובדיקות הדמיה ויעוצים הוחלט עקב ממצאים באשכים לבצע ניתוח חוקר של הפגיעות באשכים. החבלה באשך הימני היתה משמעותית יותר ונראה שגרמה לפגיעה באספקת דם לפחות חלקית לאשך זה, לאחר ניקוז ההמטומה חל שיפור באספקת הדם. משמאל נמצא המטומה קטנה בחבל הזרע. האשך השמאלי נראה תקין. במעקב האשך הימני הצטמק ונפחו כיום פחות ממחצית נפך האשך השמאלי התקין. מבחינה תפקודית אין הפרעות. התובע מתלונן על צריבה.

    המומחה פרט, שבדיקותיו ההורמונליות של התובע תקינות. בדיקת זרע כ- 3 חודשים לאחר החבלה הראתה ריכוז נמוך של זרעונים. בבדיקה עדכנית הריכוז תקין. לעומת זאת ישנה תנועה יחסית נמוכה בבדיקה העדכנית. המומחה דן בשלוש סיבות שיכולות לגרום לפגיעה בתפקוד הזרע אצל התובע – התאונה והחבלה באשכים; הרחבת ורידי האשך משמאל ואולם המומחה ציין שאפשרות זו לא סבירה; שימוש בקנביס – המומחה פרט כי לאחרונה ישנם דיווחים בספרות על השפעת קנביס על פוריות הגבר. המומחה קבע כי נראה לו שמכל האפשרויות זו האפשרות הסבירה. המומחה המליץ על מעקב של התובע על ידי אורולוג ובדיקת זרע נוספת ואף המליץ על הפקדת זרע בבנק הזרע בעיקר אם התובע ממשיך בשימוש בקנביס.

    מבחינת אחוזי הנכות קבע המומחה כי מתאימים לתובע 5-10 אחוזים לפי התאמת סעיף 24 (3) חוסר חלקי של אחד האשכים. כדי לקבוע שאחוזי הנכות הם 10% יש מקום לבצע בדיקת זרע נוספת כדי לאושש אם אכן ישנה פגיעה באיכות הזרע.

  11. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר אלי קריצ'מן, סקר בחוות דעתו את קורותיו של התובע. המומחה פרט, כי התובע אובחן בגיל צעיר כסובל מהפרעת קשב, עם היפראקטיביות ועל רקע זה גילה קשיי הסתגלות למסגרת. היה בטיפול פסיכולוגי בגילאים 7-8. התובע היה ספורטאי מצטיין ועקב כך עבר בגיל 15 לפנימייה לשחקני כדורסל מצטיינים, התובע היה שחקן מן המניין באחת הקבוצות, אך עקב פציעה בברך שהשביתה אותו למשך 10 חודשים נאלץ לעבור לקבוצה מליגה נמוכה יותר. בגיל 21 עבר פציעה נוספת בברך ובעקבות התאונה דנן בגיל 22 הפסיק לחלוטין לשחק כדורסל. על רקע הפציעה בתאונה שוחרר התובע מהצבא לאחר כשנתיים וחצי של שירות. אחרי הצבא נסע לטייל בדרום אמריקה 4 חודשים ועם שובו לארץ עבד בתחום החינוך עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. התובע למד מדעי ההתנהגות במכללה תל אביב. בגיל 19 היה התובע בטיפול פסיכותרפי בעקבות מוות בטביעה של חבר קרוב.

    התובע טען בפני המומחה, כי בעקבות התאונה קיימת אצלו נטיה להתכנסות פנימית, פחות חברותי. וכן טען לקושי ליצור קשר זוגי שלהערכתו קשור לפגיעה באשך ולבעיות רגשיות קודמות.

    לאחר התאונה הופנה התובע לטיפול נפשי במרפאה לבריאות הנפש של אחד מבתי החולים, שם אובחן כסובל מתגובה דכאונית וקיבל מספר חודשים טיפול תרופתי נגד דיכאון. שעזר לו להתמודד. בהמשך במסגרת לימודיו היה כשנה בטיפול. סיים בהצלחה את לימודיו כאשר להערכתו הציונים בשנתיים האחרונות ירדו עקב שימוש בגראס הרפואי. בזמן הבדיקה לא נמצא בטיפול פסיכיאטרי. במהלך לימודיו עבד התובע בתחום האבטחה.

    המומחה פרט, כי אבחון קוגנטיבי שעבר התובע הצביע על תפקודי תקין ללא פגיעה בזיכרון, נמצאו קשיים מסוימים בתחום הקשב וליקויים קלים בתפקודים ניהוליים אותם ניתן לייחס להפרעת הקשב ממנה הוא סובל מילדות.

    המומחה פרט עוד, כי התרשם בבדיקה מבחור אמין ללא סימנים לתחלואה פסיכיאטרית קטגוריאלית נוכחית. אין עדות לדיכאון ואין סימנים להפרעה פוסט טראומטית. הקשיים החברתיים והקושי ליצור קשר זוגי יציב מוסברים על רקע מבנה אישיותי רגשי קודם אשר יתכן והחמירו עקב התאונה.

    לאור כל זאת סבר המומחה, כי בעקבות התאונה סבל התובע מהפרעת הסתגלות חולפת בעלת מאפיינים דיכאוניים אשר טופלה בהצלחה. נראה שבעקבות התאונה החמירו מעט קשיים רגשיים מהם סבל עוד קודם לתאונה בתחום הדימוי העצמי והקשר הבינאישי. קשיים אלה מתאימים לטיפול פסיכותרפי אשר המומחה העריך את משכו בשנה אחת.

    המומחה סיכם, כי התובע סבל מהפרעת הסתגלות עם קווים דכאוניים מתונים בעקבות תאונת הדרכים והעריך את נכותו הנפשית של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 34 ב' 2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי למשך שנה אחת מיום התאונה ואחר כך 5% למשך שנתיים נוספות, כאשר במועד הבדיקה לא נותרה נכות נפשית.

    המומחה המליץ על טיפול פסיכותרפי חד שבועי למשך שנה אחת עקב בעיות רגשיות שהוחמרו בעקבות התאונה והעריך את עלות הטיפול בשיעור של 350 ₪ לפגישה.

  12. בפני המומחה בתחום אף אוזן גרון, ד"ר סדן התלונן התובע, על כאבי ראש, תחושת מסך שחור בעיניים לפעמים מלווה בליקוי בשיווי המשקל, כאבים בצידי האף. המומחה מצא את בדיקת התובע תקינה. התובע דיווח למומחה כי מעברו ולפני התאונה שבר את האף כשחקן כדורסל, עבר שני ניתוחים האחד בשנת 2007 והאחר בשנת 2008. בעקבות התאונה הציעו לו ניתוח אף נוסף. התובע עבר ניתוח ליישור מחיצת האף, צריבה תת רירית של הקונכיות התחתונות ושחזור שסטום האף, התוצאה הכירורגית טובה, לא נותרו שום סימפטומים או הפרעות בנשימה צורת האף החיצונית תקינה. הודגמה סטיה קלה של מחיצת האף ב- CT מלפני התאונה. בתאריך 16/5/13 עבר התובע בדיקה במכון שינה אשר שללה תסמונת דום נשימה בשינה. נצפתה הפרעת נשימה חסימתית קלה מאוד ללא שום קשר לתאונת הדרכים.

    בנסיבות שפורטו קבע המומחה, כי בעקבות תאונת הדרכים, לא נותרה לתובע נכות בתחום אף אוזן גרון. אין לו תלונות הקשורות לצורת האף החיצוני או הפרעה בנשימה. תלונותיו על כאבי ראש ותחושת "מסך שחור בעיניים" שייכות לתחום הנוירולוגי.

  13. כפי שנפסק לא פעם, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007)).

    כך ככלל ובפרט בענייננו, שעה שאף אחד מן הצדדים בחר שלא לחקור את המומחים על חוות דעתם ואף לא ראו צורך לשלוח להם שאלות הבהרה ושעה שניכר שחוות הדעת יסודיות ומשנכנעות ומתייחסות למצבו של התובע על פי החומר הרפואי שהיה לפניהם. הלכה למעשה, הצדדים אף אינם חולקים על קיומה של נכות רפואית כפי שקבעו המומחים. אשר לתחום האורולוגי בהעדר בדיקה חוזרת כפי שציין המומחה, נכון להעמיד את נכותו של התובע על שיעור של 7.5%.

    נכותו הרפואית של התובע הינה איפוא כדלקמן: 10% + 10% בתחום האורתופדיה, 10% בתחום הנוירולוגיה, 7.5% נכות בתחום האורולוגי – סה"כ 32.568% נכות.

    כמובן שעיקר המחלוקת היא בהיקף הפגיעה התפקודית בתובע משכך אדון עתה בסוגיה זו.

    הפגיעה התפקודית

  14. באשר לפגיעה התפקודית, טוען התובע שיש להעמידה על שיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית, בשים לב להערכת המומחה האורתופדי כי סביר שתהא החמרה בנכות ביד שמאל ובשים לב לנסיבותיו של התובע, ותפקודו מאז התאונה. לטענת התובע יש לחשב את נכותו התפקודית בשיעור של 50%.

  15. הנתבעת טוענת לעומת זאת, שנכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית. לטענתה, נכותו האורולוגית של התובע אינה תפקודית, כך גם הנכות בתחום הנוירולוגי, כאשר התובע סבל מהפרעת קשב בילדותו והיה ילד היפראקטיבי והנה דווקא לאחר התאונה השתלב בלימודי תואר ראשון ותואר שני. הנתבעת מדגישה שהתובע לא המציא ראיה על הקלות כלשהן שקיבל בלימודים. לטענתה, כאבי הראש מהם סובל התובע אינם חריגים ואינם משפיעים על התפקוד. גם באשר לנכות האורתופדית מבקשת הנתבעת לקבוע, כי אינה בעלת משמעות תפקודית מלאה וכי טענותיו של התובע בנוגע לכאבים מהם הוא סובל לא הוכחו, שעה שלא מונה מומחה בתחום הכאב. הנתבעת מדגישה שחרף הנכות סיים התובע לימודים אקדמיים ולא הביא כל עד להוכחת טענותיו, בין חברים ללימודים ובין מעבידים. לטענת הנתבעת השפעתה התפקודית של הנכות עומדת על 10%.

  16. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות  דרום בע''מ (21/12/1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/2010)).

  17. כמפורט כבר לעיל, התובע יליד 1990, בעת התאונה חייל בשירות סדיר, ספורטאי מצטיין, שחקן כדורסל בליגת העל, ואולם ידוע, כי הוא סובל מהפרעת קשב, וכי נפצע בעבר בשתי הברכיים, ועבר ניתוחי ארתרוסקופיה, עד כדי נכות שאינה קשורה לתאונה בשיעור של 10% בכל אחת מן הברכיים.

    התובע טען בתצהירו, כי יכל להמשיך בקריירת הכדורסל ואולם קשה מאוד לקבל טענות אלה. לא רק שהתובע לא טרח להביא עד כלשהו, מאמן או גורם אחר שיכל לאשש את טענותיו, אלא שבפני ועדות המוסד בביטוח לאומי במסגרת דיון בשיעור הנכות של התובע עקב הפגיעה בברך, בעונה שלפני התאונה דנן מסתמנת תמונה לא פשוטה בנוגע לכשירות התובע לשחק.

    בתאריך 24/5/2011, מתקבל במוסד לביטוח לאומי טופס בל/211 של התובע, במסגרתו מדווח התובע, כי במהלך אימון במסגרת הקבוצה נחבל בסיבוב ברך ימין ומיד הופסקה פעילותו. במסגרת התייחסות הקבוצה נמסר כי התובע אמור היה להיות מועסק באגודה והואיל ופציעתו ארעה שבועיים לפני תחילת ההכנות לעונה ומאז פציעתו נעדר, לא הוצאו עבורו תלושי שכר.

    בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, מתאריך 12/7/11, מדווח התובע, כי במהלך אימון במסגרת הקבוצה, סובב את הברך וקרע שתי רצועות באופן מלא, עבר ניתוח שחזור + שיקום חצי שנה, שמנע ממנו לעבוד למשך כל תקופת המשחקים ופעילות הקבוצה. בפירוט המגבלות ציין התובע, מוגבלות בברך ימין עקב ניתוח וכאבים, נפיחות, חוסר יכולת להיות שרוי בתנוחה לאורך זמן, ומוגבלות לפעילות גופנית בשלה הפסיק לעבוד. במשבצת של חזרה לעבודה ציין התובע: "הפציעה מנעה ממני להמשיך לשחק למשך כל העונה".

    במסגרת פגיעות קודמות, מציין התובע, כי קרע את הרצועה בברך השניה לפני שלוש שנים, עבר טיפולי פיזיותרפיה במסגרת הקבוצות בהן שיחק.

    במסגרת ועדת בדרגה ראשונה לקביעת נכות בתאריך 8/5/12 (חודשיים לפני התאונה דנן), ציין התובע, כי המפרק כואב לאחר ישיבה ממושכת, יש בריחות, מוגבל בתנועה של הברך, בעיקר בכיפוף, לאחר הליכות ממושכות צריך לבצע הפסקות. לתובע נקבעו 20% נכות עד 30/4/12 ו- 10% נכות צמיתה.

    על קביעה זו הגיש התובע ערר, וציין במסגרתו, בתאריך 14/7/13, כי הוא מוגבל בתנועות כיפוף, סובל מכאבים ברגל, חוסר יציבות במקלחת, הרגל בורחת, נפגע בברך ימין והרצועה עדיין לא תקינה ולא יציבה. כדורסל לא משחק. הועדה דחתה את הערר ואולם הפעילה תקנה 15 בשליש.

    הווה אומר, עוד קודם לתאונה, טען התובע, בפני המוסד לביטוח לאומי לחוסר יציבות וחוסר יכולת או לפחות קושי לשחק כדורסל בשל מצב הברך.

    אם צריך עוד להוסיף, הרי שהתובע לא הציג אישור רפואי מלפני התאונה ולאחר הפציעות הקובע שהוא כשיר לשחק כדורסל בוודאי לא באופן מקצועי, אישור שבלעדיו יש להניח לא יכל להשתלב בקבוצה כלשהי.

    התובע הסביר, שהתאונה דנן ארעה בתקופה בה לא מתקיימים משחקי ליגה ובתקופת מעבר בין קבוצות. התובע לא הראה כל היתכנות ממשית או התעניינות סבירה מצד קבוצות כלפיו. קשה שלא להתרשם, כי במועד התאונה עתידו של התובע בכדורסל לא היה ברור בשל הפגיעות בברכיים מהם סבל כאשר התובע עצמו העיד שהדבר השפיע בעיקר על היכולת שלו לשחק כדורסל בעצימות גבוהה (פרוטוקול, מתאריך 7/1/19, עמ' 9 שורות 27-25).

    ראיה נוספת לכך שהתובע חשש שעתידו בכדורסל לוטה בערפל, היא שהוא חיפש עיסוקים אחרים, ועוד קודם לתאונה החל בלימודי מאמן חדר כושר. התובע אף העיד מפורשות כי שיחק עד סוף העונה סיים את העונה והתעתד להתחיל לימודים (פרוטוקול מתאריך 7/1/19 עמ' 9 שורות 9-8).

    אולם, גם אם אניח שקודם לתאונה עתידו של התובע בתחום הכדורסל והספורט בכלל לא היה ברור, קשה לחלוק שבעקבות הנכויות שנגרמו לתובע בתאונה ככל הנראה נסגר הגולל על אפשרותו לעבוד בתחום הספורט בשים לב לנכויות ביד, כאבי הראש והנכות בברכיים שאינה קשורה לתאונה.

    התובע אכן העיד שלאחר תקופת החלמה מן התאונה השלים את הקורס של מאמני חדר כושר שהתחיל לפניה, ניסה לעבוד במקצוע אולם לא הצליח להתמיד עקב פגיעותיו בתאונה.

    לאחר התאונה החל התובע לימודי תואר ראשון במדעי ההתנהגות ובהמשך לאחר הפסקה מסויימת גם לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית. התובע לא הציג כל ראיה קונרקרטית בין באמצעות עדות ובין באופן אחר על קשיים כלשהם בלימודים והעובדה שהוא לומד תואר שני מלמדת שהוא עומד בתנאים ובדרישות לכך, גם אם הוא חווה קשיים בשל הנכות ביד וכאבי הראש.

    מני אז התאונה ובמסגרת לימודיו, עובד התובע עבודות מזדמנות, זמניות ולא מתגמלות, בעיקר לצורך קבלת מלגות ובעבודה חלקית של ליווי ילדים בעלי צרכים מיוחדים בקיבוץ, והוא מקבל שכר של אלפי שקלים בודדים בלבד. יחד עם זאת, התובע לא השלים את לימודיו ומשכך, נקל לקבוע כי לא הייתה לו ההזדמנות להוכיח את עצמו בשוק העבודה כשהוא חופשי ממסגרת לימודים.

    התובע מרבה טענות על הצורך שלו בקנביס בעקבות התאונה ועל השפעותיו של הקנביס שמנמיך את תפקודו. הלכה למעשה, הוכח ועלה מעדותו של התובע, כי הרופאים בקהילה במסגרת מרפאת הכאב בבית החולים באיכילוב, לא הסכימו לאשר לתובע שימוש בקנביס והוא פנה לרפואה הפרטית לצורך אישורו. התובע נמנע מלבקש את המומחים מטעם בית המשפט להתייחס לצורך לשימוש בקנביס. מחוות דעתו של המומחה בתחום האורתופדיה לא עולה שחלק מן הטיפול הנדרש אצל התובע הוא טיפול בקנביס, אלא המומחה המליץ על טיפול שמרני (תרופתי, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק) ומחוות דעתו של המומחה בתחום האורולוגיה ניכר שהקנביס מזיק לתובע במישורים אחרים. עוד עולה מחוות דעת זו, שהתובע מסר למומחה שהשימוש בקנביס הוא עקב הכאבים בברכיים, בגב וביד ומשכך קשה לייחס את הצורך בקנביס דווקא לנכויות שנגרמו בתאונה, כאשר הנכות בברכיים כלל אינה קשורה בתאונה וגם לגבי הגב לא נקבעה נכות.

    התובע העיד עוד, כי בזמן הלימודים הוא המעיט את השימוש בקנביס על מנת שיוכל להתרכז ואולם בשעות הערב הוא משתמש שכן כאבי הראש מתעצמים. התובע הסביר שהוא עדיין סובל מסחרחורות והמגבלה ביד לא מאפשרת לו להיות סבלני ורגוע, כלומר הכאבים מפריעים לו בתפקוד (עמ' 7 לפרוטוקול מתאריך 7/1/19 שורות 7-4).

    אמו של התובע פרטה בתצהירה על מצבו של התובע לאחר התאונה והשפעות הקנביס ועל כך שהיא אינה אוהבת לראות את התובע תחת השפעת הסם.

    התובע תאר בתצהירו שמספר חודשים לאחר התאונה, ניסה לעבוד בתפקידי אבטחה בישיבה, אך כיוון שסבל מכאבים רבים, מצב נפשי מדוכדך והתקפי בלאק-אאוט יכול היה לעבוד מספר שעות מועד והרוויח סכומים זניחים בלבד. יכול שתיאור זה נכון למספר חודשים לאחר התאונה, שכן למומחה בתחום הנוירולוגי, מסר התובע שהתקפי הבלאק-אאוט נדירים יותר לאחרונה, כפעם בשבועיים, וגם מצבו הנפשי של התובע השתפר, עד כדי העדר נכות, כך שהטענה אינה משקפת בהכרח את מצבו התפקודי הנוכחי והצמית.

    הלכה למעשה, לאחר התאונה, ועד לעת הזו, לא השתלב התובע בעבודה קבועה כלשהי, ואולם ניכר, כמפורט כבר לעיל, שבתקופה זו התובע עסוק בלימודי תואר ראשון ולאחר מכן בלימודי תואר שני.

    יצויין עוד, שהנתבעת הציגה דו"ח חוקר וסרטים המתעדים את התובע, נוהג, הולך, מרים חפצים ומתפקד בלא כל הפרעה חיצונית או אחרת.

  18. קביעת מצבו התפקודי של התובע אינה משימה פשוטה. כפי שעולה מן הפסיקה, יש להתאים את הגריעה התפקודית לנסיבותיו של הנפגע ולמכלול נסיבות העניין. אין המדובר בנוסחה מתמטית וגם אין לבוא עם התובע חשבון אך בשל כך שהוא מצליח, לנסות להסתגל וללמוד לתואר ראשון ושני.

    נקל להתרשם שבתאונה נגרמה לתובע פגיעה תפקודית ממשית, שגרעה מן התובע סופית, את תחום הספורט כתחום בו יכל לעבוד ולהתפרנס, הגם שבשל הפגיעה בברכיים שאינה קשורה לתאונה, סביר לקבוע שיכולתו כשחקן כדורסל מקצועי הייתה מוגבלת מלכתחילה. ככל שהתובע סבר שהעובדות הן אחרות, היה חייב להביא עדים בהקשר זה. התובע לא עשה כן והתנהלות זו פועלת כנגדו.

    לעניינו חשוב שבעת התאונה התובע עדיין בחור צעיר, מצליח יחסית בתחומו, שקשת אפשרויות פתוחות לפניו. אפשרויות שהצטמצמו בעקבות נכויותיו בתאונה.

    על אף האמור, אני מתקשה לקבל את טענת התובע, כי הגריעה התפקודית עומדת על שיעור של 50%. אין חולק שלתובע נכות ביד וניתן להניח שקיימת הפרעה לתפקוד בשל כך, הגם שהמומחה העריך, כי ההפרעה התפקודית קלה. ניתן גם להניח שהנכות הנוירולוגית, הינה בעלת השפעה תפקודית. לא כן לגבי הנכות האורולוגית, אשר גם אם יש לה משמעות לגבי הביטחון העצמי של התובע ויחסיו עם המין השני, לא אמורה להיות לה משמעות תפקודית ממשית.

    ללא כל ספק, גם לאחר התאונה, התובע נותר בעל כושר עבודה לא מבוטל, אלא שעליו למצוא את העיסוק והתחום בהם יוכל לממש את הפוטנציאל שלו, שכן איבד את התחום בו התעתד לעסוק טרם התאונה. קשה לחלוק, כי קיימים שלל מקצועות בהם יכול התובע להשתלב, בהינתן העובדה שהוא לומד לתואר שני וככל הנראה מבקש למצוא את ייעודו בתחום לימודיו, שלא דורש פעילות ספורטיבית ושיכול להכיל את התובע גם במומו.

    בשים לב למכלול הנסיבות, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהובאו, לרבות אפשרות החמרת הנכות ביד בעתיד, התרשמותי היא שהגריעה התפקודית של התובע עומדת על שיעור של 25%, מתוך הנחה שבשל תוצאות התאונה נגרע מן התובע רבע מכושר השתכרותו. שיעור זה נותן משמעות כמעט מלאה לנכויות של התובע בעלות המשמעות התפקודית האורתופדית והנוירולוגית, ומתעלם מן הנכות האורולוגית שאינה בעלת משמעות תפקודית. חשוב להזכיר, שאף שהמומחה בתחום האורתופדי ציין אפשרות קיומה של החמרה בנכות בידו של התובע והיזקקות לניתוחים עתידיים, המומחה בד בבד סבר שההשפעה התפקודית היא קלה. כמו כן, ניתן להתרשם שהתובע הסתגל למצבו, למד תחום בו הנכויות שלו עתידות להפריע לו במידה מוגבלת, מה גם שהוא סובל מנכויות קודמות שגם הן משפיעות על תפקודו.

    יתירה מזו, התובע ייחס הרבה מהפגיעה בתפקודו לשימוש בקנביס רפואי, כפי שציינתי כבר לעיל, התובע נמנע מלשאול את המומחים מטעם בית המשפט אודות הצורך בשימוש בקנביס, מעדותו ניכר שבמרפאת כאב בבית החולים לא אישרו לו את השימוש והתובע בחר לפנות לרפואה הפרטית. השימוש בקנביס הוא לא רק בגין תוצאות התאונה, אלא גם בגין הנכות בברכיים כפי שדווח התובע למומחה האורולוגי, ומכאן שהמשקל שיש ליתן להשפעת השימוש בקנביס הוא חלקי ומוגבל.

  19. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

    שיעור הנזק

  20. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: 26/4/1990.

    מועד התאונה: 31/7/2012.

    גיל התובע בעת התאונה:22 ו- 3 חודשים.

    גיל התובע כיום: 29 שנים.

    שיעור נכות רפואית: 32.568% נכות.

    שיעור נכות תפקודית: 25% נכות.

    הפסד שכר בעבר

  21. התובע טוען כי ב- 6.5 השנים מאז התאונה השתכר בסך של 20,000 ₪ בכל התקופה יחד. התובע עומד על הנכויות הזמניות הגבוהות שנקבעו לו ועל השפעתן על תפקודו והשתכרותו. התובע מדגיש שהוא לא ימנע מלעבוד בשל הפיצויים, וכי ניסיונותיו החוזרים והנשנים לעבוד כשלו. התובע מדגיש שבשל מצבו התפקודי בעקבות התאונה אינו מצליח לעבוד וללמוד.

    התובע טוען שיש להעמיד את פוטנציאל השתכרותו במהלך התואר הראשון והשני על סך של 10,000 ₪, ולחשב הפסד מלא במשך 38 חודשים והפסד בסך של 7,000 ₪ בגין 40 החודשים הנוספים. משכך הפסדי השכר לעבר עומדים להערכתו על סך של 640,000 ₪.

  22. הנתבעת חולקת על הטענות מכל וכל. לטענתה, התובע לא הוכיח את שכרו עובר לתאונה, ולא הציג נתוני שכר בסמוך לתאונה ולא בכדי. לטענת הנתבעת, הוכח שהתובע לא שיחק כדורסל במועד אירוע התאונה ולא היה עתיד להשתלב בכך עקב פציעותיו שאינן קשורות לתאונה והעובדה שהתובע החל בלימודי מאמן חדר כושר מצביעה על כוונתו לפרוש ממשחק הכדורסל. לטענת הנתבעת משלא הוכח שהתובע עבד במועד התאונה הרי שאין לפסוק לו הפסדי שכר לעבר כלל.

  23. כפי שפורט כבר לעיל, בעת התאונה, היה התובע חייל המסווג כספורטאי מצטיין. אכן התובע לא הוכיח עבודה בעת התאונה, שכן התאונה ארעה בתקופה בה לא הייתה ליגת כדורסל. מכל מקום, קשה לחלוק, כי גם אם נצא מתוך הנחה שהתובע לא יכל להשתלב בקריירת כדורסל מצליחה בליגה הארצית, בשל העדר יכולתו לשחק בעצימות גבוהה כפי שהעיד, עדיין סביר ביותר לקבוע שלאחר שחרורו מן השרות הצבאי יכל להשתלב בעבודות שונות הן בתחום הספורט והן בתחומים אחרים.

    התאונה גרמה לתובע לתקופת אי כושר ארוכה, גרמה לשחרורו מן הצבא מספר חודשים קודם לסיום השירות וללא ספק, גרמה לעיכוב בהשתלבות התובע בעבודה.

    שילוב הנכויות הזמניות של התובע, לרבות הנכות בתחום הנפשי, הם ללא ספק גורם בעל משמעות תפקודית שהשפיע על יכולת התובע לעבודה בוודאי במקביל ללימודים.

    יחד עם זאת, החל מעת התאונה התובע בלימודים גבוהים, כמעט באופן רציף, ומכאן שגם אם נניח שכושר השתכרותו היה כלפני התאונה, הרי שיכל לעבוד עבודות סטודנטיאליות, חלקיות בלבד ובהתאם שיעור השתכרותו לא היה צפוי להיות גבוה ובוודאי לא היה מגיע ל- 10,000 ₪ כפי שנטען.

    התובע גם לא הוכיח שהיה כשיר לעבוד כמאמן חדר כושר, כך שלמרות שהתובע נרשם לקורס קודם לתאונה, כלל לא בטוח שהיה יכול להשתלב בתחום ולהצליח בו שהרי סבל בלא קשר לתאונה בנכות של 20% בברכיים. ניתן להניח שגם לולא התאונה היה מבקש התובע ללמוד ולרכוש לעצמו מקצוע נוסף כפי שעשה בפועל.

    בהתאם להנחות אלה, יש להעריך הפסד השתכרותו בתקופה זו.

  24. אשר לבסיס השכר לטעמי יש להעמידו על שיעור שכר סביר בהנתן שהתובע למד כמעט כל התקופה, היה תקופות בחו"ל בהן ממילא לא יכל לעבוד, והיה עובד עבודות זמניות וחלקיות בלבד. להערכתי בסיס שכר של 6,500 ₪, הוא סביר בתקופה זו.

  25. אשר להפסד, אין כל אפשרות לעשות חישוב אקטוארי בשים לב שהתובע לא עבד בעת התאונה, לא הראה כל פוטנציאל של השתלבות בעבודה בכדורסל או במקום אחר, גם התחום של מאמן חדר כושר היה רק בתחילתו. ללא ספק התאונה ותוצאותיה עיכבו, הקשו בצורה משמעותית על מציאת עבודה.

    מכלול הנתונים, מצדיקים לטעמי פסיקת פיצוי גלובלי על הפסד השכר בעבר, כאשר יש לקחת בחשבון את תקופת אי הכושר בה שהה התובע ובד בבד את העובדה שהתובע ממילא לא עבד באותה תקופה, את העובדה שככל הנראה ממילא התובע היה צריך למצוא את דרכו בשוק העבודה, ואת העובדה, שממילא סביר לקבוע שהתובע היה מבקש ללמוד והיכולת שלו לעבוד הייתה מוגבלת.

  26. אמנם נזק של הפסד השתכרות בעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה, אולם בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדוייקים וחד משמעיים, למשל, משום שהניזוק היה בתחילת דרכו המקצועית וכשברור שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין עשוייה היתה השתכרותו לגדול או שנגרמו לו הפסדים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי המתחשב בין היתר בשיעור הנכות ובמכלול הנתונים שהוכחו:

    "גם בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)." (ת.א. (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר (18.11.2009)).

    ראה גם: עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (5.3.84).

     

  27. בנסיבות, בשים לב לנתונים שהוכחו ולאלה שלא, יש לפסוק להערכתי לתובע פיצוי גלובלי לעבר בסכום של 150,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון מחד את תקופת אי הכושר בה שהה התובע, את חלוף הזמן מאז הארוע, את העיכוב שנגרם בלימודיו והתפתחותו המקצועית, את הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובע שיכול ופגעה ביכולתו לשלב את לימודיו בעבודה, את הפוטנציאל הגבוה של התובע בתחום הספורט, תחום שאינו יכול לעסוק בו עוד ומאידך את העובדה שגם ערב התאונה היה בעל נכות אורתופדית שהקשתה עליו. כמו כן לקחתי בחשבון, שבחלק מהתקופה התובע שהה בחו"ל וכי במירב התקופה הוא לומד וממילא לא יכל להתמסר לעבודה במשרה מלאה. סכום זה כולל את הפסדי הפנסיה.

    גריעה מכושר ההשתכרות

  28. מטבע הדברים גם בנושא זה חלוקים הצדדים מחלוקת ממשית ועמוקה. התובע טוען לנכות תפקודית של 50%, טוען לבסיס שכר של 15,000 ₪ נטו, כאשר לטענתו בשל התכונות אותן ספג בהיותו ספורטאי מצטיין, והפוטנציאל הגבוה שלו הוא צפוי להשתכר ככפל מן השכר הממוצע במשק. התובע טוען לחישוב חלופי לפי היוון 2% של 2,392,000 ₪ ולחלופין 2,000,000 ₪ לפי היוון של 3%.

  29. הנתבעת טוענת שחרף העובדה שלתובע תואר ראשון, הוא נמנע מלהשתלב במעגל העבודה וזאת ללא כל קשר לאירוע התאונה אלא מסיבותיו השמורות עמו. לטענתה התובע הפסיק לשחק כדורסל עקב פציעותיו בשתי ברכיו וללא קשר לתאונה. לטענת הנתבעת יש להעמיד את הפיצוי על סכום של 75,000 ₪ עקב נכותו התפקודית הנמוכה.

  30. כצפוי, החישוב הסביר הוא בין עמדות הצדדים, רחוק מאוד משתיהן. התובע נפגע בהיותו חייל, בראשית דרכו המקצועית, גם בתחום הכדורסל כאשר כבר אז סחב באמתחתו פציעות קודמות שהקשו על התקדמותו בתחום. בהתאם לפסיקה מבוססת היטב שיעור השכר לפיו יש לעשות את החישוב הוא שכר ממוצע במשק. אין כל הצדקה לחרוג משיעור זה. התובע לא הוכיח יכולת לימודית או מקצועית יוצאת דופן ולא הרוויח סכומים העולים על שיעור זה לפני התאונה או לאחריה.

    השכר הממוצע במשק, לישראלים ועובדים זרים, עומד על 10,506 ₪, ובניכוי מס הכנסה עומד השכר על – 9,690 ₪. זהו בסיס השכר.

  31. אשר לשיעור ההיוון - נכון לעת הזו, המצב בפסיקה אינו ברור ויש טעמים לכאן ולכאן. כך לדוגמא, אך לאחרונה בת"א 53580-05-12 פלוני (קטין) ואח' נ' שירותי בריאות כללית (15/3/18), החליטה כב' השופטת טולקובסקי לערוך את החישוב לקטין בהתאם להיוון של 2% ואולם זאת בתיק בו נשמעו לפניה מומחים והוצג לה בסיס עובדתי המאפשר הכרעה מנומקת לגופו של עניין.

    כמו כן, המדינה הודיעה, כי היא נכונה להשתמש במדד היוון של 2% בתיקים בהם קיימת קצבה של המוסד לביטוח לאומי, שגם היא מחושבת לפי היוון של 2%, ואכן שורת ההיגיון היא, כי בתיקים כאלה כך ראוי לבצע את החישוב. בענייננו, התובע אינו מקבל קצבה מן המוסד לביטוח לאומי, משכך המקרה אינו נכנס לגדר המקרים מסוג זה.

    כידוע, הנושא תלוי ועומד בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 3751/17 ו- 4268/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פלוני. בדיון שהתקיים בתאריך 12/2/18, לאחר דיון פרונטלי ממושך, הגשת כתבי טענות מפורטים וחוות דעת מטעם שני הצדדים, לא ראה בית המשפט העליון כי יש לפניו די נתונים המאפשרים להגיע להכרעה והוקמה ועדה שבוחנת את הנושא נוכח השלכות הרוחב של שינוי שיעור ההיוון. באותו דיון, התבקש בית המשפט העליון ליתן צו ביניים עד למועד ההכרעה בהליך לפיו שיעור ההיוון יעמוד על 2% ואולם לא ראה לנכון לעשות כן. הוועדה שמסרה לאחרונה מסקנותיה, סברה ששיעור ההיוון אמור להוותר על 3%.

    במקרה נוסף בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12/3/18), לא ראה בית המשפט העליון להידרש לטענות בנושא ההיוון, כיוון שהנושא תלוי ועומד וטענות התובעת שמורות לה.

    לאחרונה, פסק השופט רון סוקול בת"א 60161-03-17 פלוני נ' כאן הבונים (25/9/18) כי כל עוד בית המשפט העליון לא אמר את דברו, אין מקום לשמוע ראיות בכל תיק בנוגע לשיעור ההיוון ויש לפעול על פי ההלכה הנוהגת של חישוב ריבית ההיוון בשיעור של 3%, וזאת גם בתיק בו יש קצבה של המוסד לביטוח לאומי, אשר גם אותה יש לחשב בהתאם להיוון כאמור. השופט סוקול חזר על הדברים בת"א 22084-11-12 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' (31/10/18), פיסקה 72 לפסק הדין.

    לעומת זאת, ישנם פסקי דין לא מעטים בבית המשפט המחוזי וגם בבית משפט השלום, המחשבים שיעור היוון לפי 2%, חלקם לאחר שמיעת ראיות בנושא וחלקם ללא שמיעת ראיות.

    המצב ללא ספק יוצר התלבטות ואכן כיום קיימת חוסר אחידות בפסיקת בתי משפט השלום ובתי משפט מחוזיים. נראה, כי בנסיבות שפורטו, כאשר בית המשפט העליון לא מצא לנכון לומר את דברו על כל המשמעויות הכרוכות בכך, בתיק כמו התיק דנן - שבו לא הונחה תשתית מספקת לעניין הוכחת שיעור ההיוון ושאין בו תגמולים שחושבו על פי שיעור היוון של 2% שיש לנכות - נכון שבית משפט שלום יפעל בהתאם להלכה הקיימת שעדיין לא שונתה. כך במיוחד, כאשר באתי לידי מסקנה שהסכום הכולל שנפסק הוא סכום ראוי, המתיישב עם נזקיו של התובע ואינו מקפח אותו באופן כלשהו.

  32. בנסיבות שפורטו, בשים לב לכך שהנכות התפקודית הותאמה למצבו של התובע ולמכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שבשל התאונה נגרעה מן התובע היכולת לעבוד במקצועות הספורט, כאשר ניכר שזו הייתה נטייתו הראשונית; בשים לאפשרות החמרה במצבו של התובע ביד, ולמכלול נסיבות העניין, אני סבורה שיש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות כחישוב אקטוארי מלא.

    התובע בן 29 שנים ועד לגיל הפנסיה יש לו עוד 38 שנים, שיעור היוון 271.8903 ומשכך החישוב מביאה לתוצאה של 658,654 ₪, לסכום זה יש להוסיף פנסיה בשיעור 12.5% ומשכך הגריעה מהשכר העתידי של התובע עומדת על 740,985 ₪ ובעיגול – 741,000 ₪.

    עזרת צד שלישי

  33. אין חולק שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר. התובע טוען, כי קיבל את העזרה לה נזקק מבני משפחתו ואף חזר להתגורר בבית הוריו לתקופה. התובע טוען עוד, כי לאחר התאונה נעזר באמו ובאחותו באורח מלא לכל הפעולות הבסיסיות, אמו הסיעה אותו לכל הטיפולים הרפואיים, וכי גם כיום לא עושה דבר בביתו. התובע טוען לפיצוי של 50,000 ₪ בעבר ופיצוי של 2,000 ₪ לחודש לעתיד בין סכום של 792,000 ל- 640,000 ₪ תלוי בשיעור ההיוון.

  34. הנתבעת טוענת, שיש לפצות את התובע לכל היותר בגין עזרה מוגבלת לתקופת העבר בסכום של 5,000 ₪, ולעתיד לכל היותר בסכום גלובלי של 15,000 ₪.

  35. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

    לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

  36. בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע נפגע באופן די קשה בתאונה, ונאלץ לעבור תקופת החלמה עם נכויות זמניות לא פשוטות. יחד עם זאת, לאחר החלמתו, ניכר שהתובע מתפקד, אינו זקוק לעזרה בפעולות בסיסיות ויש להניח שהוא מצליח לבצע את מירב הפעולות. כך גם עולה מהתיעוד המצולם שהמציאה הנתבעת. אין גם חולק כי התובע מתגורר כעת בדירה שכורה ולא טען ולא הוכיח, כי נזקק לעזרה כלשהי.

    מוגבלותו של התובע ללא ספק מצדיקה מתן פיצוי מתון, בהתחשב בכך שלאורך כל התקופה לא נשכרה עזרה בפועל, שהתובע התרגל למצבו ומתפקד ללא שהוכחה כל מגבלה ספציפית. כמו כן, יש להתחשב באפשרות החמרה של הפגיעה ביד כפי שציין המומחה והיזקקות התובע לעזרה נוספת בתקופה זו וככל שיתבגר.

    בנסיבות העניין, אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור עזרת צד ג' לתקופת העבר והעתיד על סכום של 40,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ונסיעות

  37. עיקר המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה היא בנוגע להוצאות הקנביס הרפואי. התובע טוען, כי הקנביס טרם נכלל בסל הבריאות וההוצאה החודשית בגין קנביס היא 370 ₪ בתוספת 1,000 ₪ בשנה עבור הרשיון ומשך מבקש התובע פיצוי לכל תוחלת חייו, בסכום של 32,000 ₪ לתקופת העבר ובין 144,000 ₪ ל- 178,000 ₪ (בהתאם לשיעור ההיוון שיוחלט) בתוספת של 16,000 ₪ בגין טיפול פסיכיאטרי כפי שהמליץ המומחה.

  38. הנתבעת טוענת שאף אחד מן המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט לא המליץ לתובע על שימוש בקנביס רפואי, המדובר בטענה שברפואה והדרך היחידה להוכיח אותה היא באמצעות המומחים מטעם בית המשפט. לטענת הנתבעת, התובע נמנע ולא בכדי מלשאול את המומחים, שכן התשובה הייתה ברורה לו והתובע יכול לעשות שימוש להנאתו ואולם לא על חשבון חברת הביטוח, כך במיוחד כאשר אף אחד מן הרופאים ברפואה הציבורית לא המליץ לתובע על שימוש כזה. התובע קיבל את רישיון הקנביס באופן פרטי והוא משלם עליו בעצמו ללא כל השתתפות. לטענת הנתבעת, התובע יכול לקבל את כל הטיפול לו הוא זקוק במערכת הציבורית ולפיכך מציעה פיצוי בסכום המוערך ב- 5,000 ₪ בלבד.

  39. אכן ניכר שהתובע נמנע מלהביא ראיות ברורות בעניין הקשר בין הצורך בקנביס לתאונה. כפי שקבעתי. התובע לא הוכיח שהומלץ לו על שימוש בקנביס במסגרת הרפואה הציבורית וככל הנראה משום כך פנה לרפואה הפרטית. מתוך המסמכים הרפואיים שהציג התובע עולה שעשה שימוש בקנביס גם קודם לתאונה, כך במרפאה לבריאות הנפש, במסמך קבלה מתאריך 3/3/13, ציין התובע, כי לא עשה שימוש באלכוהול, "לפעמים גרס (גם קודם)".

    התובע טען, כי רק לאחר התאונה החל שימוש בקנביס רפואי ומשכך לא ניתן לייחס זאת לכאבי הברכיים ואולם, ברי כי קודם לתאונה בעת היות התובע כדורסלן מקצועי, המשחק בליגה הארצית, כך לטענתו, לא היה באפשרותו לצרוך קנביס רפואי או אחר.

    ניתן להניח, שתוצאות התאונה, כאבי הראש ואולי גם הכאבים ביד, גרמו לתובע לפנות לפתרון של קנביס רפואי, בו הוא מוצא הקלה מסויימת ואולם לא ניתן לקבל בנתונים שהוכחו, כאשר במערכת הציבורית כמו גם המומחים מטעם בית המשפט לא אישרו טיפול כזה, שיש לחשב לתובע פיצוי בהתאם מכאן ואילך עד תום תוחלת חייו. קיימת סבירות דווקא להניח, שהתובע ישעה להמלצת המומחה בתחום האורולוגי ויפחית או יפסיק את השימוש ככל שיתבגר, כפי שעושה בתקופת לימודיו.

    בוודאי שאין לפצות את התובע בגין בחירתו להיות מטופל על ידי רופאים פרטיים, כאשר הרפואה הציבורית לא סברה שקנביס הוא הטיפול המתאים. חשוב עוד לזכור שהמדובר ברישיון שמתחדש מדי שנה ובשינויים שונים שיכולים להתרחש במהלך השנים, הן מבחינת החלטתו לעשות שימוש בקנביס, הן מבחינת העלויות, לרבות אפשרות של כיסוי העלויות באמצעות חוק בריאות ממלכתי.

    אכן יש פסיקה המכירה בהוצאות של קנביס גם בשים לב להמלצת הרופאים המטפלים, ואולם ניכר שמדובר בעיקר בהמלצה מתועדת היטב לאחר טיפול ארוך במרפאת כאב ציבורית, ולאו דווקא במקרה כענייננו של התובע.

    בסיכומי התשובה מטעמו הפנה התובע לת"א 35989-11-09 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (29/3/18) כראיה לכך שבית המשפט יכול לפסוק עלויות קנביס רפואי לפי המלצת הרופאים המטפלים, ואולם באותו מקרה מונו לתובע שני מומחים בתחום הכאב, כאשר שניהם הצביעו על קיומה של נכות משמעותית בתחום הכאב ובית המשפט עצמו הכריע קיומה של נכות בשיעור 25% בשיעור הכאב בלבד לנכות כוללת בגין התאונה בשיעור של 44% !. באופן דומה, נדמה שגם נסיבותיו של תא (י-ם) 8568-06 א.פ נ' ג.ל (25/1/2011) שונות. שם דובר במי שנכותה הרפואית הועמדה על 93% ושאובחנה כסובלת מכאבי פנטום עקב שיתוק של הגפה הימנית העליונה כולל הכתף ! – למזלו, לא זה מצבו של התובע. נדמה שלא יכול להיות חולק שאין הנדון דומה לראיה.

    העובדה שהתובע נמנע מלהציג את הסוגיה לפני המומחים מטעם בית המשפט פועלת כנגדו בהקשר זה, יחד עם זאת לא ניתן להתעלם ממצבו של התובע ומן העובדה שרק לאחר התאונה החל התובע לצרוך קנביס רפואי ושלולא התאונה, יכול ולא היה נזקק לכך. כמו כן, ניתן לשקול שגם לולא השתמש בקנביס רפואי, יכול והיה זקוק לטיפולים נוגדי כאב אחרים.

    בהקשר זה, יש ליתן ביטוי ולו חלקי להוצאות בהן נשא התובע לאחר התאונה, בגין השימוש בקנביס ובכלל, ולהוצאות בהן ישא בעתיד, באמצעות סכום גלובלי סביר, המתחשב במצב ובכלל הראיות שהובאו ובעיקר נוכח חומרת הפגיעה בתובע, כפי שתואר על ידי המומחים. כאשר ההנחה היא שגם את הטיפול הפסיכיאטרי, יוכל לקבל במערכת הציבורית.

    כמו כן, יש לקחת בחשבון הוצאות נוספות שנגרמו ובכלל זה בגין נסיעות מוגברות, בשל הטיפולים הרפואיים התכופים שקיבל התובע לאחר התאונה.

    בהקשר לפסיקת הוצאות רפואיות נפסק לא פעם, כי עיקרון העל העומד בבסיס תורת הפיצויים בנזיקין הינו העיקרון של השבת המצב לקדמותו, לפיו על המזיק ליתן לנפגע אותו סכום, אשר באמצעותו יועמד הנפגע, ככל האפשר, באותו מצב בו הוא היה נתון, אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין (ראו, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3), 762, 772-773 (1982)). בהינתן עיקרון זה, נפסק שנפגע זכאי לפיצויים בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות שהוציא לאחר הפגיעה, הנחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו. 

  40. בנסיבות העניין, בשים לב לתקופת אי הכושר בה שהה התובע ולקורותיו באותה תקופה, בשים לב לתיעוד לפיו התובע סובל מכאבים, בשים לב להוצאות הרפואיות שהוציא עד כה וגם תוך התחשבות מסויימת בהוצאות הקנביס, כמו כן, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 40,000 ₪.

    נזק לא ממוני

  41. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית) ו-8 ימי אשפוז (31/7/12 – 5/8/12 (אשפוז לאחר התאונה) ו- 11/10/12 – 12/10/12 (ניתוח להוצאת חומרה מכף היד)), עומד הפיצוי על – 63,976 ₪ ובעיגול 64,000 ₪.

    מתעודת ביטוח החובה שהציג התובע עולה שמדובר בפוליסה בעלת השתתפות עצמית ולפיכך, יש להפחית מסכום זה סך של - 25,000 ₪.

    הפיצוי בראש נזק זה, עומד איפוא על – 39,000 ₪.

    סוף דבר:

  42. סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן:

    הפסד שכר בעבר -

    150,000

    גריעה מכושר ההשתכרות -

    741,000

    עזרת צד ג'

    40,000 ₪

    הוצאות מכל סוג -

    40,000

    נזק לא ממוני -

    39,000 ₪

    סה"כ -

    1,010,000

  43. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,010,000 בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

    ניתן היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ