מאז שחרורו ממאסר ב-2011, ישראלי לשעבר המתגורר בחו"ל אינו יכול לצאת מהארץ משום שאינו משלם את חובותיו, אף שנקבע כי יש לו יכולת כלכלית לעשות זאת. העליון גיבה את יתר הערכאות: המפתחות אצל החייב.
שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר, דחתה את ערעורו של חייב בהוצאה לפועל וקבעה כי צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא בעניינו יותר על כנו.
פסק הדין הוא תוצאה של בקשות רשות ערעור ב"גלגול רביעי", לאחר החלטות של לשכת ההוצאה לפועל בנצרת, בית משפט השלום בעפולה ובית המשפט המחוזי בנצרת.
המבקש, אזרח ישראלי ואזרח בלגי, עזב את ישראל ב-1978 ועבר להתגורר במדינות שונות באירופה. ב-2007 הגיע עם בתו (המתגוררת בשוויץ) לבקר את אמו בישראל, ועם נחיתתו נעצר עקב תלונה שהגישו נגדו שתי נשים בישראל.
בסופו של הליך פלילי הוא הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וזיוף בנסיבות מחמירות, ונדון ל-50 חודשי מאסר, בגין כספים שקיבל מהשתיים, על סמך מצג שווא שלפיו ישקיע עבורן את הכספים בחו"ל.
בעקבות הרשעתו, השתיים ("המשיבות" כאן) תבעו אותו אזרחית, ולאחר שניתנו פסקי דין לטובתן, הן פתחו נגדו תיקים בהוצאה לפועל לשם גביית חובות מכוח אותם פסקי דין, כאשר יתרת החוב עומדת על מיליוני שקלים.
ב-2011 הוא סיים לרצות את עונשו, אך במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל הוצאו נגד המבקש צווי עיכוב יציאה מהארץ ב-2010 וב-2012. בהתאם לכך הצווים הוצאו מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, לפיו החייב הוא "בעל יכולת" המשתמט מחובותיו, ולא מסעיף 14 המופנה באופן כללי כלפי כל חייב (גם שאינם "בעלי יכולת").
ב-2015 הוא הגיש את בקשתו הראשונה לביטול הצווים, בטענה שמדובר במגבלה הגורמת לפגיעה בלתי סבירה בחירותו, בהיותו תושב חוץ ללא זיקה לישראל.
רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתו, בנימוק שלמבקש ישנה זיקה הדוקה לישראל, וכן כי בכל מקרה אין מניעה גורפת להגביל יציאה מהארץ של תושבי חוץ. עוד נקבע כי המבקש יוכל לצאת מהארץ אם יעמוד במספר תנאים, ובהם תשלום 600,000 שקל, כיסוי יתרת החוב בתשלומים חודשיים מסוימים, והעמדת שני ערבים לחובות (חלק מהתנאים רוככו או בוטלו בהחלטה מאוחרת יותר של הרשם).
ערכאות שונות דחו כאמור את בקשותיו לביטול הצווים. בית המשפט העליון, המבקש טען בין היתר כי הותרתו בישראל גורמת לו לנזקים חמורים, ואף פוגעת בחירותו באמצעות הליכי הוצאה לפועל.
אמצעי לחץ
השופטת וילנר הבהירה כי ההגבלות המוטלות מכוח סעיף 66א (שחוקק ב-2008) נועדו דווקא לנקוט באמצעים פחות פוגעניים כלפי חייבים בעלי יכולת – עיכוב יציאה מהארץ במקום צווי מאסר (במקרים מסוימים). מדובר בתכלית אכיפתית ולא עונשית, כלומר הן לא נועדו להעניש את החייב אלא להוות אמצעי לחץ שיתמרץ את החייב לשלם.
לטעמה, בכל הקשור לסעיף זה אין להבחין בין תושב חוץ לבין תושב ישראל, שהרי גם תושב החוץ כאן הוא בעל יכולת לפרוע את החובות. במילים אחרות, המפתחות ליציאה מישראל בידי המבקש.
בתוך כך השופטת הוסיפה כי "לאכיפת פסקי דין וחיובים חשיבות שלא ניתן להפריז בערכה, והיא אחת האדנים עליהן נשענת האמנה החברתית במדינה דמוקרטית."
שיקול נוסף היה התנהלות המבקש – העובדה שהמבקש שומר על "עמימות" ולא מוסר מידע קונקרטי על נכסיו, ולא עושה כל מאמץ לפרוע את חובו למשיבות.
המבקש חויב לשלם למשיבות 3,000 שקל בגין הוצאות ההליך.
- ב"כ המבקש: עו"ד תומר שובלי
- ב"כ המשיבות: עו"ד לואי עבוד
עו"ד שמואל מיכאל
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין