המחוזי: שופטת התעבורה שגתה, יש לכבד את הסדר הטיעון

נהג בעייתי הורשע לאחר שהודה שנהג בשכרות בזמן שרישיונו היה פסול. בנוסף למאסר, בהסדר הטיעון הוסכם על פסילת רישיונו ל-4 שנים, אך שופטת התעבורה סברה שמדובר בענישה קלה מדי ופסלה את הרישיון ל-10 שנים. המחוזי התערב

השופט אברהים בולוס מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור של נהג שנדון למספר עונשים עקב נהיגה בשכרות ובזמן פסילת רישיון, והחליט להפחית את פסילת רישיונו מ-10 שנים ל-4 שנים.

בכך "החזיר" השופט את העונש עליו הסכימו הצדדים בהסדר טיעון, הסדר אשר בית המשפט לתעבורה בחדרה החליט לסטות ממנו.

המערער הואשם בכך שנהג ברכב בזמן שרישיונו פסול לשנתיים, בהיותו שיכור. על פי כתב האישום, בדגימת אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהוד של 519 מיקרוגרם בליטר אוויר, בעוד שבתקנות התעבורה נקבע ריכוז של 240 מיקרוגרם. כל זאת, בעת שעומד לחובתו מאסר על תנאי של 7 חודשים בגין עבירות קודמות.

במסגרת הסדר טיעון הוא הודה בכל העבירות שיוחסו לו – נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות, ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף.

על פי ההסדר הצדדים הסכימו להטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, הפעלת המאסר על תנאי בחופף (כך שלא יתווסף לתקופה), פסילת רישיון למשך 4 שנים, ופסילה על תנאי של 12 חודשים למשך תקופה של שלוש שנים. בנוסף, הוסכם על מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים.

בית המשפט לתעבורה אישר את כל מרכיבי ההסדר למעט רכיב הפסילה בפועל. השופטת עידית פלד סברה שמדובר בתקופה קצרה באופן לא סביר, ולכן החליטה לסטות מהסכמות הצדדים ולהטיל על המערער פסילת רישיון למשך 10 שנים.

קביעתה נבעה בין היתר מהעובדה שמדובר באדם עם "עבר תעבורתי מכביד" שכלל שתי עבירות של נהיגה בשכרות. בנוסף השופטת התחשבה בכך שלאיש יש עבר פלילי שכולל החזקת סמים ושימוש בסמים לצריכה עצמית. לנוכח העבר והעובדה שהאיש חוזר לסורו, השופטת סברה כי "אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם".

בבית המשפט המחוזי טען המערער כי מדובר בהסדר סביר ומאוזן, והוא הסתמך עליו כשחתם והודה. עוד הוא טען כי יש לזכור שקיימת מדיניות המעודדת הסדרי טיעון ונטייה לאשרם, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן.

גם המדינה – הצד השני להסדר – הביעה הסתייגות מפסיקת בית המשפט לתעבורה, וטענה כי השופטת לא ייחסה משקל ראוי לכך שההסדר נחתם על רקע כשלים ראייתיים בתיק, שהיו יכולים להקשות על הוכחת העבירות והרשעת הנאשם.

ויתר על זכותו

ואכן, השופט בולוס סבר "ביהמ"ש קמא שגה במסקנתו, ובמקרה זה היה נכון וצודק לאשר את הסדר הטיעון שבעיניי הינו מאוזן והוגן".

עיקר העניין נסוב סביב השיקולים שעמדו ביסוד ההסדר. לפי השופט, טעותה של שופטת התעבורה היתה היצמדותה לגישת "העונש הראוי" ושיקולי ענישה מובהקים, והשוואתו אל העונש המוסכם.

בשונה מגישה זו, השופט בולוס הסביר שהגישה ההולמת והמקובלת היא "גישת האיזון", לפיה יש לבחון האם נעשה איזון הולם בין "טובת ההנאה" שההסדר מעניק לנאשם, העונש המוצע בו, לבין התועלת שיש בו לאינטרס הציבורי.

לפי השופט, צריך היה לתת משקל רק גם לציפייתו של נאשם שוויתר על זכותו לניהול הליך ולקח אחריות, ובמיוחד לטענת המדינה בדבר קשיי הוכחה – נימוק המהווה בעיניו "טעם מיוחד".

לפיכך בסיכומו של דבר השופט החליט לפסול את המערער מלנהוג למשך 4 שנים, כפי שהוסכם בהסדר.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין