במשך שנים התעקש תושב תל אביב לחסום את שביל הגישה המשותף לו ולשכניו הסיעודיים בשלל חפצים, כדי להנכיח את בעלותו ולהציב קו גבול. השכנים זכו בצו מניעה ובפיצוי על המטרד
בית משפט השלום בבת ים קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג קשישים נגד שכן שלהם. השניים תיארו מציאות בלתי נסבלת שבה הנתבע מניח חפצים כמו אופנוע, אדניות וכלוב סורגים בשביל הגישה הצר המשותף לבתיהם באופן שחוסם את דרכם ועוכר את שלוותם. בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על הצעיר והוציא צו מניעה שאוסר עליו להניח חפץ כלשהו בשביל. בנוסף חויב הנתבע לפצות את התובעים על המטרד.
הצדדים גרים ברחוב שבזי בתל אביב בשתי חלקות סמוכות. על אחת החלקות יש בניין ובאחת הדירות גרו זוג קשישים. לאחר הגשת התביעה הבעל נפטר והאישה נותרה לגור לבדה. היא בת 87 ונעזרת בהליכון.
על החלקה השניה בנוי בית פרטי בו גר הנתבע. הבית בבעלות אביו. בין הבית הפרטי לבניין עובר שביל גישה מרוצף. רוחבו כשני מטר והגישה היחידה לדירות בבניין ולבית הפרטי היא באמצעות השביל.
בעבר הקים הנתבע מחסן על שביל הגישה ובעקבות פסק דין שניתן נגדו הוא הוסר.
התובעים סיפרו שהנתבע חוסם את השביל בכל מיני חפצים כמו אופנוע, אדניות וכלוב סורגים. הם ציינו שהדבר מקשה על כניסה ויציאה מביתם לטיפולים רפואיים ולצרכים אחרים. הם ביקשו להורות לו להימנע מהנחת מטרדים ומפגעים בשביל הגישה ולחייב אותו בפיצוי על מעשיו המטרידים.
הנתבע טען שהוא מחנה את הקטנוע ומניח את החפצים בתחומי החלקה של אביו ובצד שקרוב לבית שלו והדגיש כי אין במעשיו כדי להגביל את אפשרות התובעים להגיע לדירתם.
חופש התנועה
השופט יגאל נמרודי הבהיר כי בפסק דין קודם המחייב את הנתבע כבר נפסק שלתובעים עומדת זיקת הנאה בשביל מכוח שנים והם רשאים לעשות שימוש בשביל כולו לצרכי מעבר.
הוא ציין כי קביעה זו חורצת את גורל התביעה בכל הקשור לאופנוע, האדניות וכלוב הסורגים וכן לגבי כל מפגע ומטרד אחר. לתובעים ניתנה זכות שימוש מוחלטת בשביל כולו ולא בחלק ממנו, בחלקו הימני, במרכזו וכיוצא באלה.
השופט הבהיר כי התובעת ובני ביתה זכאים לפסוע גם בחלקו של השביל שקרוב לבית הנתבע ״בין אם מאחר שזהו רצונם במועד נתון, בין אם קיים צורך במעבר של צוות רפואי עם מיטה או כיסא גלגלים, ובין אם מחמת התקהלות שקיימת במועד המעבר בחלקו הימני של שביל הגישה או במרכזו״.
זאת ועוד, לא ניתן להותיר כל פתח לנתבע להניח חפצים בשביל מפאת אופיו והתנהלותו. ניכר כי מצב זה ישמש אותו להערמת קשיים על התובעת, להכביד עליה, להטריד אותה ולצער אותה מתוך ניסיון להרחיב את זכות השימוש במקום ולהצר את השביל.
הוא סיכם שניכר כי הנתבע נקט במעשים מכוונים כדי להפריע בצורה ממשית לבני הזוג לעבור בשביל. זאת, מתוך ניסיונות חוזרים ונשנים להציב "גבול" בין החלקות ולהכביד על חופש התנועה של התובעים, כמו גם להטריד את שלוותם.
בנסיבות אלה הוציא השופט צו מניעה שאוסר על הנתבע להניח חפצים בשביל וחייב אותו בפיצוי בסך 35,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו"ד אילן בומבך, עו"ד שגיא רם
- ב״כ הנתבע: עו"ד דניאל מקליס
עו״ד בעז עמיר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין