לפסק הדין בעניין ד"ר קלר נ' בן משה ואח'
בעל דירה טען כי בני זוג ששכרו את הדירה לשנה עם אופציה לשנה נוספת, לא עמדו בתנאי האופציה בין היתר מאחר ולא הודיעו בכתב על רצונם בהארכת החוזה ולא אפשרו ביצוע תיקונים בדירה. בני הזוג טענו כי בעל הדירה הסכים להארכת תקופת השכירות בעל פה ואף הגישו נגדו תביעה נגדית. מה קבע בית המשפט?
התובע, בעל דירה בגבעת שמואל, השכיר את הדירה למשך שנה, כאשר בהסכם ניתנה לשוכרים האופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת, בתנאי שיעמדו בכל תנאי ההסכם ויודיעו על רצונם בהארכה בכתב חודשיים לפני תום החוזה, וזאת אלא אם כן בעל הדירה מבקש למכרה.
לטענת התובע, הוא לא קיבל כל פנייה בכתב בחודשים שלפני תום תקופת השכירות, ובנוסף, השוכרים סירבו לאפשר תיקון נזילה במרפסת הדירה, למרות שהודיע להם על כך שישה ימים מראש, ובכך הפרו את תנאי ההסכם.
לטענתו, דרש מהשוכרים לפנות את הדירה בתום השנה הראשונה, אך הם סירבו לעשות כן, ופינו את הדירה רק כעבור שנה. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בראשל"צ, דרש בעל הדירה פיצוי של 50 דולר לכל יום איחור, ובסך הכל 73,821 שקלים, ובנוסף דרש פיצוי של 4,000 שקלים לחודש עבור דמי שכירות ראויים, ובסך הכל 48,000 שקלים.
השוכרים טענו כי התובע הסכים להארכת האופציה במהלך שתי שיחות טלפון שהתנהלו בין הצדדים כשלושה חודשים לפני תום שנת השכירות הראשונה, וכי התובע וויתר במפורש על דרישת ההודעה בכתב לצורך מימוש האופציה.
לעניין תיקון הנזילה במרפסת, טענו השוכרים כי התובע הוא שהפר את ההסכם בכך שניסה להיכנס לדירה ללא רשות וסירב לבקשתם לדחות את השיפוץ במספר ימים עקב מבחן של אחד מהם ומתן חיסון לביתם.
לטענתם, הם הפקידו את דמי השכירות (750 דולר לחודש) במשרד בא כוחם, אולם התובע התעקש שלא לקבל מהם את דמי השכירות החודשיים, ובנוסף הגישו תביעה נגדית בה דרשו מבעל הדירה פיצוי של 76,327 שקלים בגין ההוצאות ועגמת הנפש שנגרמו להם עקב התביעה שהוגשה נגדם, פיצוי הכולל בין היתר 40,000 שקלים בגין הסבל שנגרם לשוכרת אשר היתה בהריון במהלך השתלשלות האירועים.
השוכרים ישלמו את הפיצוי המוסכם
השופט אורן שוורץ קיבל את התביעה, לאחר שקבע כי לשוכרים לא ניתנה הזכות להאריך את תקופת השכירות, וזאת מאחר ולא לא פנו בכתב אל בעל הדירה חודשיים מראש, ומאחר והם הפרו את ההסכם בכך שלא אפשרו ביצוע תיקון בדירה, ולמעשה הכשילו את ביצוע התיקונים.
השופט דחה את טענת השוכרים לפיה סיכמו עם התובע בעל-פה על הארכת תקופת השכירות, לאחר שקבע כי גירסת התובע לפיה הוא סירב להאריך את תקופת השכירות ואף ביקש למכור את הדירה, לא נסתרה, כשהשוכרים לעומת זאת, לא הציגו כל חיזוק לגרסה בדבר הסכמת התובע בעל פה, ובכל מקרה, גם אם היו השוכרים מוכיחים הסכמה בעל פה, ספק אם היה בכך כדי לגבור על הוראות ההסכם הקובעות במפורש כי כל סיכום בין הצדדים יהיה בכתב.
לעניין ביצוע התיקון בדירה, נקבע כי מדובר בתיקון משמעותי שנדרש עקב בעיית נזילה, ולכן סירוב השוכרים לאפשר זאת מהווה הפרה יסודית של ההסכם. אמנם, כך נפסק, השוכרים הציעו לתובע לבצע את התיקונים לאחר המועד שנקבע, אולם הם התנו זאת בתנאים שונים, כולל פיצוי על הפרעה למהלך חייהם התקין.
לפיכך, נקבע כי לשוכרים לא הייתה זכות להישאר בדירה לאחר תום שנת השכירות הראשונה, וכי בנסיבות המקרה, אין מנוס מלחייבם במלא סכום הפיצויים המוסכמים - 50 דולר לכל יום איחור, ובסך הכל 73,821 שקלים.
עם זאת, דרישת התובעים לפיצוי בגין דמי שכירות ראויים נדחתה, בהעדר הוכחה ובהתחשב בכך שנפסקו לזכותם הפיצויים המוסכמים.
השופט פסק, כי משנקבע כי השוכרים החזיקו בדירה שנה נוספת שלא כדין, הרי שיש לדחות את תביעם הנגדית, וחייב אותם לשלם מעבר לפיצוי המוסכם, שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט של 9,500 שקלים.
לפסק הדין בעניין ד"ר קלר נ' בן משה ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.