המעסיקה חדרה לפייסבוק של העובדת – בית הדין פסל את הראיות

לאחר שהעובדת התפטרה והחזירה את הנייד לחברה, נמצאו במסנג'ר שלה התכתבויות שנטען כי הן פוגעות בסודיות החברה. התביעה נדחתה בהיעדר ראיות קבילות

מקרה נוסף של חדירה לפרטיות העובד הסתיים באמירה ברורה מצד בית הדין לעבודה בחיפה כי מדובר במעשה שלא ייעשה, וכי תביעה הנסמכת על ראיות שהושגו תוך הצצה בהתכתבויות פרטיות של העובד ברשתות החברתיות – סופה להידחות. בתביעה שהגישה חברה העוסקת בטיפולים אסתטיים נגד עובדת השיווק שלה לשעבר בעילה של גזילת סוד מסחרי, קבע השופט טל גולן שהבסיס הראייתי עליו נשענת התביעה – התכתבויות פייסבוק פרטיות של העובדת – אינו קביל ולפיכך דין התביעה להידחות תוך הטלת הוצאות משפט על החברה.

הנתבעת, שעובדת מזה שנים רבות בתחום השיווק של טיפולים אסתטיים, החלה לעבוד כעובדת שיווק בחברת "הארט 4 יו" (התובעת). עבודתה באה לקיצה לאחר כשנתיים עם התפטרותה באוקטובר 2020. שבועיים בלבד לאחר התפטרותה הוגשה נגדה התביעה לבית הדין.

לטענת החברה, לאחר שהנתבעת התפטרה והחזירה את הטלפון הנייד שקיבלה מהעבודה, מנהלת המשרד נדהמה לגלות התכתבויות שערכה הנתבעת בפייסבוק במסגרתן פנתה לרופאים שונים בתחום האסתטיקה והציעה למכור להם את רשימת הלקוחות של החברה.

התובעת הוסיפה כי רשימת הלקוחות בה סחרה העובדת מהווה סוד מסחרי ורכוש פרטי. לפיכך עתרה החברה לפיצוי של 120,000 שקל, ולצו מניעה שיאסור שימוש עתידי מצד העובדת ברשימת הלקוחות.

הנתבעת לעומתה התכחשה לדברים וטענה שהיא מעולם לא סחרה ברשימת הלקוחות. לגרסתה מדובר בשקר מוחלט כאשר התביעה נגדה הוגשה ממניעים נקמניים. הנתבעת הוסיפה כי החברה ומנהליה פגעו בפרטיות שלה כשחדרו לחשבון הפרטי שלה בפייסבוק, ואין לתת לכך יד.

לא חיפוש תמים

תחילה קבע השופט גולן כי החברה כלל לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי הראוי להגנה. ההיפך, הוכח שרשימת הלקוחות הייתה ידועה לכל עובדי החברה. "הנה כי כן, אין עסקינן במידע סודי", סיכם השופט.

בהמשך הוא כתב כי ראיות החברה שעל בסיסן הוגשה התביעה הושגו תוך פגיעה קשה וחמורה בפרטיותה של הנתבעת. הוא נימק שהראיות חסרות משקל מאחר והן הושגו תוך כדי חדירה לא ראויה ולא מידתית לפרטיותה של העובדת, ובניגוד לפסיקה.

בין היתר הזכיר השופט את הפסיקה שאוסרת על מעסיק להציץ בהתכתבות אישית של עובד אלא אם מדובר בחשש רציני לפעילות פלילית או מעשה פסול אחר. עוד קובעת הפסיקה שעצם השארת תוכנת ההתכתבות פתוחה לא מהווה הסכמה מצד העובד לעיון בהודעותיו.

"פסיקה זו מתאימה במיוחד למקרה שלפנינו", כתב השופט תוך הדגשתו שמדובר בחשבון מסנג'ר פרטי של הנתבעת בו לא השתמשה לצרכי עבודתה בחברה. בתוך כך הוא דחה את גרסת התובעת לפיה היא נכנסה לפייסבוק של הנתבעת וקראה את הודעותיה על דרך המקרה.

השופט הסביר שעל מנת לשוטט בתכתובות המסנג'ר נדרש ללחוץ על האפליקציה, לגלול את היסטוריית ההודעות השונות ולהיכנס לתוכנן. יוצא, לדבריו, שלא מדובר במעשה תמים אלא בחיפוש אקטיבי ומכוון.

בסופו של דבר התביעה נדחתה והתובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד עופרה קוניין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסף אברג'יל

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין