פועל פלסטיני שעבד במשך יותר מ-30 שנה עבור קבלן ירושלמי תבע פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות לאחר שהיתר הכניסה שלו לא חודש. תביעתו התקבלה, אך באופן חלקי בלבד.
בית הדין לעבודה בירושלים קיבל בחודש שעבר חלק מתביעתו של פועל איטום פלסטיני לתשלום זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים על תקופה של יותר מ-30 שנות עבודה. השופטת שרה שדיאור קבעה כי מאחר שהמעסיק הוכיח שיחסי העבודה לא היו רצופים, התובע זכאי לפיצויים עבור 9 שנות העבודה האחרונות בלבד, ופסקה לטובתו כ-108 אלף שקל (כולל שכ"ט עו"ד).
לדבריו של הפועל, הוא עבד עבור קבלן איטום ירושלמי בין השנים 1975-2014. לטענתו, הוא פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת עקב אי חידוש היתר ההעבודה והכניסה שלו לארץ.
בתביעה שהגיש נגד המעסיק ביוני 2014, הפועל האשים את המעסיק בכך שלא פעל לחידוש ההיתר, וסבר כי בנסיבות אלה יש לראות בו כעובד שפוטר בניגוד לחוק. כמו כן, הפועל טען כי במשך כל התקופה הוא לא קיבל תשלום עבור זכויות סוציאליות כגון דמי חגים, הבראה, פנסיה, החזרי נסיעות ועוד.
באשר לחישוב זכויותיו הוא טען כי הוא זכאי לתנאים של עובד בנייה בהתאם להסכם הקיבוצי בענף.
בתגובה, המעסיק טען כי התובע קיבל את מלוא השכר שהגיע לו ולא הסכים לטענה לפיה נהג בצורה לא חוקית. לטענתו, הוא פעל לחידוש ההיתר של התובע אולם הרשויות התעלמו מפניותיו בנושא.
במידה שייקבע כי בכל זאת עליו לפצות את התובע, המעסיק טען כי יש לחשב את זכויותיו עבור תקופה קצרה בהרבה מזו שנטענה בכתב התביעה. לדבריו, התובע עבד עבורו בין השנים 1989-2014, אולם לא ברציפות מאחר שעבודות איטום הן "עונתיות" – בחורף יש הרבה עבודה ובקיץ לא.
מלבד זאת, המעסיק הצביע על תקופות ארוכות שבהן התובע לא עבד עבורו כלל, כשהאחרונה ביניהן הייתה בין החודשים נובמבר 2004-פברואר 2005 – תקופה שלטעמו ניתקה את יחסי העבודה ביחס לשנים הקודמות.
אין רצף תעסוקתי
המסמכים שהוצגו בתיק אמנם העלו כי התובע הועסק על ידי הנתבע עוד לפני 1989 ובחלק מהתקופות שהנתבע הכחיש שהוא עבד עבורו. ואולם, דוחות של שירות התעסוקה שכנעו את השופטת שדיאור כי ההפסקה האחרונה ניתקה את יחסי העבודה ביניהם.
לפיכך, ככל שהתובע זכאי לפיצוי, יש לחשב אותו לפי תקופת העבודה שלאחר מכן – החל ממרץ 2005.
מכאן, השופטת פנתה לבחון מהן הזכויות הסוציאליות ששולמו לתובע והאם הוא אכן פוטר בניגוד לחוק.
השופטת הבהירה כי לו הנתבע היה מוכיח שהוא פעל לחידוש ההיתר אך לא נענה על ידי הרשויות טענתו הייתה מתקבלת, אך הוא לא עשה זאת. לכן, היא קיבלה את טענת התובע וקבעה כי הוא אכן פוטר בניגוד לחוק.
בנוסף, השופטת מצאה כי למעט דמי חופשה, התובע לא קיבל תשלום עבור זכויות סוציאליות כגון דמי הבראה, פנסיה ועוד. כמו כן, היא קיבלה את הטענה שיש לחשב את זכויותיו בהתאם להסכם הקיבוצי בענף הבנייה.
בסופו של יום, הנתבע חויב לשלם לתובע 98,435 שקלים בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד דיני עבודה כאסתרו דאוד
- ב"כ הנתבע: עורכי הדין חנן כהן ויצחק יצחקי
עו"ד נדב אבידור
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין