בית הדין הרבני קבע כי מאחר שהאישה קיבלה את האופציות כדי שתמשיך לעבוד בחברה ומועד ההבשלה הוא אחרי הפרידה, הבעל זכאי רק לחצי מהשווי שלהן בפרידה. מדובר בהבדל של מאות אלפי דולרים לעומת שוויין במועד ההבשלה
בכירה בחברת סטארט-אפ קיבלה אופציות למימוש עתידי אם תישאר בחברה. היא ובעלה נפרדו לפני שהן הבשילו – האם הבעל זכאי לחצי מהן או לחצי משוויין במועד המימוש שמוערך במאות אלפי דולרים? בית הדין הרבני בפתח תקווה קבע שלא. בפסק הדין הובהר כי האופציות אמנם ניתנו לאישה בתקופת הנישואים אבל לא עבור עבודתה בעבר אלא עבור עבודה עתידית. לפיכך, הבעל לא שותף בהן ומה שמגיע לו לכל היותר הוא חצי מהשווי במועד הקרע שעומד על 9,518 דולר בלבד.
האישה קיבלה בין השנים 2018-2020 שלוש חבילות של אופציות שנועדו לשמר אותה כעובדת חברה ולעודד אותה להמשיך להשקיע בה. לפיכך, המימוש שלהן הותנה בתנאים שונים, כולל מספר שנות עבודה. טרם הבשלת האופציות היא ובעלה נפרדו והחלו לנהל הליכים משפטיים בבית הדין הרבני.
במסגרת תיק חלוקת הרכוש, ביקש הבעל לקבל בעלות בחצי מהאופציות או לחילופין חצי מהשווי שלהן במועד המימוש. יצוין, כי לפי חוות דעת מומחה שווי המניות בעת הפרידה הסופית (מועד הקרע בשפה המשפטית) היה 9,518 דולר בלבד ואילו שוויין לאחר המימוש הוערך במאות אלפי דולרים.
האישה התנגדה וטענה כי הדבר היחיד שמגיע לבעלה הוא חצי משווי האופציות במועד הקרע, משום שהאופציות לא הבשילו לפני הפרידה. עוד היא הדגישה כי לא מדובר בשכר עבודה שנחשב לרכוש משותף אלא בשכר עתידי שישולם לה בפועל כשהיא כבר גרושה.
דבר שלא בא לעולם
הדיינים הרב אברהם שמן, הרב אברהם אבידר והרב דוד גרוזמן קבעו לבעל אין זכות בעלות בחצי מהאופציות. הם הדגישו כי לפי החוק, הזכות של בן הזוג הוא למחצית שווי הנכסים של בן זוגו בעת הפרידה ולא למחצית הנכסים עצמם.
עוד הם ציינו כי אמנם האופציות ניתנו לאישה בתקופת הזוגיות אבל לא כשכר על עבודת העבר אלא כהטבה "צופה פני עתיד" שנועדה להבטיח את הישארותה בחברה. מהסיבה הזו לא אפשרו לה לממש אותן אלא רק בחלוף כמה שנים שבהן תשקיע בחברה ותעזור לה לצמוח ולהעלות את שוויה. כמו כן, אם הייתה עוזבת את החברה לפני הזמן היא הייתה מפסידה את האופציות. מכאן, שלא מדובר בממון ששייך לבעל בדומה לשכר עבודה.
עוד הדגישו הדיינים כי בפועל, האופציות כלל לא שייכות כרגע לאישה אלא שמורות אצל נאמן ויינתנו לה רק אם תקיים את התנאים שהוגדרו לה, ואי אפשר להעניק לבעל זכויות ב"דבר שלא בא לעולם".
הדיינים הוסיפו וקבעו שהבעל גם לא זכאי לקבל חצי מהשווי של האופציות במועד המימוש. שווי המניות, הם ציינו, משקף את ביצועי החברה, ההשקעות שלה ומצבה הפיננסי ונגזר מפעולות שונות של עובדים ומנהלים. מכאן, שהוא לא תלוי רק באישה ובמעשיה. אם המהות של האופציות היא לתמרץ את כלל עובדי החברה לפתח אותה ולגרום לערכה לעלות לאחר הגירושים, אין לכך שום קשר לבעל.
לפיכך, הדיינים קבעו כי הדבר היחיד שמגיע לבעל הוא 9,518 דולר – שווי מחצית האופציות במועד הקרע על פי הערכת המומחה. סכום זה ייכלל בהתחשבנות הסופית במסגרת איזון המשאבים בין בני הזוג.
עו"ד ענת וילנאי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין