בית המשפט למשפחה קבע שלנוכח הגדלה משמעותית במפגשים שבין אב ובתו, הוא פטור מלשלם את מזונותיה. המחוזי חידד שיש להבחין בין צרכים תלויי שהות לבין שאינם כאלה
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על החלטת בית המשפט למשפחה לפטור את בעלה לשעבר כליל ממזונות בתה, בשל הרחבה ניכרת בזמני השהות. "שינוי בזמני השהות יש בו כדי להשפיע אך ורק על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים תלויי השהות. אין בו כדי להשליך על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים שאינם תלויי שהות", כתב סגן הנשיא שאול שוחט, שלפסק-דינו הצטרפו השופטים עינת רביד ונפתלי שילה.
הצדדים הם בני זוג לשעבר והורים לילדה, כיום בת 11.5. לפני כעשור הם התגרשו כאשר בהסכם הגירושים נקבע כי האב ישלם מדי חודש 1,600 שקל לאם עבור מזונות הבת. עוד הוסכם כי הבת תשהה אצל אביה שני לילות בלבד במחזור של שבועיים.
אלא שבשלב מסוים האב הפך למעורב יותר בחיי בתו, וזמני השהות שלו עמה הורחבו לכדי שמונה לילות בשבועיים, כלומר פי ארבעה מהזמן עליו הוסכם בגירושים. בנסיבות אלה קיבל בית המשפט למשפחה במאי האחרון את תביעת האב לביטול המזונות שהושתו עליו. הוא העריך אמנם שצרכי הילדה עלו מ-1600 ל-2250 שקל בחודש, מתוכם 1,700 שקל עבור צרכים תלויי שהות, אולם קבע כי כל אחד מההורים יישא בהוצאות הילדה כשהיא בחזקתו, מבלי שההורה האחר יצטרך לשלם מזונות.
בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהרחבת זמני השהות מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחדש של סוגיית המזונות. מאחר שזמני השהות (הפרמטר הקובע לעניין צרכים תלויי שהות) עם האב גבוהים יותר (58% מהזמן), ויחס ההכנסות (הפרמטר הקובע לעניין צרכים שאינם תלויי שהות) הוא לטובת האם שמרוויחה מעט יותר – נקבע שאין להטיל חובת מזונות על מי מההורים. אולם האם לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור למחוזי.
"תוצאה שאינה מסתברת"
השופט שוחט קבע שבית המשפט למשפחה טעה כשלא ערך בהחלטתו הבחנה בין צרכי הילדה תלויי השהות, כגון אוכל והסעות – שלגביהם האב אכן זכאי ליהנות מהפחתת מזונות בשל הרחבת זמני השהות עם בתו, לבין צרכים שאינם תלויי שהות כגון ביגוד והנעלה – מהם אין הצדקה לפטור את האב, גם בהתחשב בהרחבת זמני השהות.
הוא ציין כי הסכם הגירושים של הצדדים נחתם לפני עידן בע"מ 919/15 (פסק דין מ-2017 שיצר מהפכה בתחום המזונות), כאשר סכום המזונות שנקבע במסגרת ההסכם (1,600 שקל) לא הבחין בין שני סוגי הצרכים. בפועל, קבע השופט, יש לפטור את האב רק מחלקו היחסי בצרכים תלויי השהות של הילדה.
השופט שב והדגיש כי השינוי בזמני השהות – לפי העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 – אמור להתבטא בהפחתת סכום המזונות שהאב משלם לפי חלקו היחסי בצרכים תלויי השהות, אך אין בהן כדי לבטל כליל את חיוב המזונות שנקבע בהסכם הגירושין ולהפוך אותו לחסר ערך.
לדברי השופט, החלטת בית המשפט למשפחה "משנה באופן דרמטי את שיעור המזונות ואינה מסתברת".
ברמה המעשית קבע השופט שעל האב לשלם לגרושתו סך הכל 1,502 שקל בחודש - 952 שקל עבור צרכים תלויי השהות ו-550 שקל בגין הצרכים שאינם תלויי שהות. כמו כן הוא חויב בהוצאות משפט לטובת האם, בסך 10,000 שקל. יתר שופטי המותב הסכימו כאמור עם החלטתו.
- ב"כ האם: עו"ד פזית שני
- ב"כ האב: עו"ד יאיר תיבון ועו"ד אילן גבע
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין